הנהגה מסוג אחר   כחלק מהמפגשים עם נשים בחיי בתוך ומחוץ לליווי הטיפולי, עולה נושא ההנהגה. או ליתר דיוק תרבות ההנהגה במקומות עבודה וכיוצא מזה

שתי נשים האחת שומטת אל הדאגה. ״תני לי לשמוט את כל השקים״ היא אומרת ״לתת אליך הכל, שתחזיקי, תתקני, תרפאי אותי ותחזירי לי אותי אחרת״.

נושא חוסר הביטחון עלה בשבועות האחרונים ביתר עוצמה במרחבים סביבי.    התנועה שלו במרחב הגיעה בשלל רגשות וגוונים, בושה, חווית חוסר יכולת, פחד, ביקורת עצמית

מי אני שאתן עצות? או The road less traveled   פעמים רבות שהייתי רוצה שיהיה לי תואר שני קליני, ככה בעיני אנשים מסוימים יהיה לי

מחשבות שלי על 'רכות' ואיך לתרגל אותה בחיינו  המרחב הטיפולי הוא מרחב בו אני מתרגלת רכות. בעולם של מטלות ומשימות, במפגש הטיפולי אני מתרגלת לשמוט,

גדלתי בחברה חדה מחשבתית, כזו שמטילה ספק ותמיד מביטה בצד הנוסף של הדברים. בתנועת הנוער, בחבורת החברים איתה גדלתי, באוניברסיטה, בכל המרחבים האלו נדרשתי לאמן

ורד הרגועה. זאת אחת המראות הנפוצות שאני פוגשת במפגש ראשון, כמה שאני רגועה ושלווה, ממש זן של בת אדם 🙂 בתוכי יש כמובן גם רוגע,

במפגש הראשון אנחנו מתיישבים, כיסא מול כיסא, אוזניים ולב קשובים. תשאול קצר, מתי הכאב התחיל? בצבא. תשובה זו היא אחת הנפוצות שאני שומעת בקליניקה. כאב