שתי נשים
האחת שומטת אל הדאגה. ״תני לי לשמוט את כל השקים״ היא אומרת ״לתת אליך הכל, שתחזיקי, תתקני, תרפאי אותי ותחזירי לי אותי אחרת״. היא רוצה לכאוב את הכאב, להגיד שזה לא הוגן, לספר שוב ושוב את הקושי. לנוח בתוך הצער והחיבוק של האם האוהבת.
״אין לי כח״ היא אומרת. ״עייפתי מלנסות להביא טוב לחיי״.
״אני מוכנה לחזור לרחם, להיות עוברית קטנה. אפס הפרדה, מקסימום הרפיה אל השד המזין״.
השניה, עצמאית, אמזונה עצמתית. לא זקוקה לאף אחד. היא יודעת הכל. מחזיקה הכל. יוצרת את גורלה בשתי ידיה. רוצה אוכל מכינה, רוצה שפע מביאה. היא בפעולה מתמדת, לעולם אינה נחה.
יוצרת את חייה באנרגית יאנג חדה. לא מבקשת עזרה, הוא זר לה העניין הזה של התמיכה. ״אני יכולה לרפא את עצמי, לברוא את גורלי״. היא אומרת. ״אני לא צריכה את העזרה של אף אחד״.״ בלבדות, שם הכוח שלי, הניחו לי לנשום בחופשיות.״
ואני רואה את שתיהן. בתוכי, בנשים בקליניקה, בנשים בחיי.
שתי הנשים, רגע שם ורגע שם.
שתיהן נמצאות בכולנו, מחפשות את האמצע, את המקום בו אפשר להיות גם וגם. להוריד את העיניים המבקרות, לאפשר לשתיהן לקבל מקום.
מאחלת לנו לראות את השתיים בתוכנו ולתת לשתיהן אהבה ומקום להתבטא ולקבל.
—————
שתי נשים חלק #2
שתי נשים
האחת מצילה, מזינה ודואגת בכל רגע.
אם פולניה, מרוקאית, אמריקאית. מתקשרת ודואגת, מאכילה ובודקת. ״יש לך מספיק?״. ״תתקשרי בכל שעה״. ״קחי לך עוד קצת לדרך. שיהיה״. היא תמיד נמצאת עם לב אוהב. נוכחת ונותנת. ולעצמך מה תרצי, אני שואלת? ״לתת לאחר״ כך היא אומרת. והיא דואגת, כשלא מתקשרים. ולפעמים נפגעת שלא רוצים לאכול את מטעמיה, לקבל מדאגתה.
בלבד יש חלל, הלב שלה מבקש להיות בחיבור ובנתינה.
השניה, משחררת לנצח. העצמאות היא הערך העליון.
יודעת להסתדר לבדה, ציידת חזקה. מלמדת כלים להישרדות ללא טיפה של דאגת יתר. ״קחי כלים ותסתדרי לבדך״ היא אומרת ״יש בך עוצמה. השתמשי בה״. ״אני לא אציל אותך כי זה רק יחליש אותך״ היא מוסיפה. ״נולדת לשרוד אז תשרדי, תלמדי את עצמך לצוד ותדאגי לעצמך. ״היי כמוני״ היא אומרת, ״חופשיה ובודדה בעולם. זו עוצמתי״.
ובתוכנו שתיהן. ובתוכי שתיהן, ובתוך הנשים בחיי גם וגם. מכירה את זו וגם את זו. מבקשת למצוא את האיזון ביניהן. שתיהן חיות בתוכנו, מגיעות מסבתותינו, מדור לדור קיבלנו אותן אלינו.
כל אחת מבקשת דבר וכואבת דבר,
ובתוך כל אחת עוצמה של הזנה ויצירה.
