הפלה והתקפי חרדה – איך הקשבה לגוף עזרה לי בתוך כל זה?
אפילו שזו היתה הפעם הראשונה, ידעתי מיד מה אני חווה.
הכרתי אותם מהקליניקה בכובעי כמטפלת. התקפי חרדה.
היו לי בסל כבר כמה וכמה כלים להתמודדות, אבל עדיין, זה היה מטלטל, והייתי צריכה ללמוד מה הכי תומך בי בתוך הזמן הזה.
–
זמן שינוי הוא אחד הזמנים הנפוצים להתקיימות של התקף חרדה. בתוך אדמה יציבה נוצר סדק ואני צריכה להמשיך ללכת עליה.
איך אמשיך ללכת?
יש לי דרך מסוימת להליכה שכבר פיתחתי אבל פתאום היא לא תקפה לאדמה הסדוקה הזו.
–
שנתיים לפני שפלא הגיע אלינו חוויתי את ההפלה הספונטנית. זה היה מסע, בסופו עברתי גרדה בהרדמה מלאה.
–
הפלה ספונטנית היא אחד המצבים הכי נפוצים שיש,
וגם הכי לא מדוברים שיש.
כמו כן,
התקפי חרדה,
הם אחד המצבים הכי נפוצים שיש וגם הכי לא מדוברים שיש.
"למה לא מדברים על חרדה?"
זו שאלה ששאלתי בעמוד בפוסט ברשתות, בין התשובות שעלו:
קושי בזיהוי חרדה, שיפוטיות מוגברת, היסטוריית "החלש מנודה", מקום בו אנו מאבדים שליטה, מקום בו אנו נטולי משאבים, תפיסה בה:
התקף חרדה = חוסר התמודדות עם המציאות בעולם המקדש הישגיות.
התקף חרדה = רגיש, חלש מידי, לא ראוי להיות.
בתוך כל התשובות האלו אני רואה את הדינמיקה הזו, בין שליטה והרפיה.
בין תפקוד ובין שמיטה.
כי מצאתי ש – החרדה, או "הפתרון" לחרדה – נח בין השליטה להרפיה.
באופן מפתיע, חרדה מגיעה פעמים רבות, דווקא ברגעי תקתוק גבוהים, שהכל מעולה, מתפקד, רץ, אנחנו על הגל! המערכת באדרנלין גבוה.
במצבים שכאלו לפעמים אפילו לא נחוש את רגש החרדה ורק נפגוש בתסמינים פיזיים – סחרחורת, בחילה, דפיקות לב.
מצד נוסף נוכל לראות התקפי חרדה ברגעים של שבר.
בין אם זה אירוע יחיד/ תקופה לא יציבה – בה אין אדמה טובה לנוח עליה = ומערכת העצבים מזהה סכנה.
ובין אם אחרי חווית קצה מרגשת או משמעותית של הרפיה או השראה. כמו אחרי שימוש בסמים, או אחרי הרדמה כללית כמו שהיתה לי.
–
כשהתעוררתי מההרדמה אחרי ההפלה חוויתי חווית הודיה עוצמתית ומרגשת מאוד, שמלווה אותי עד היום. ועם זאת, זאת היתה חווית קצה שהיה טריגר להתקפי החרדה.
–
כשמשהו משתנה טבעי שיעלה פחד או חרדה.
למה?
קודם כל כי בפשטות – מערכת העצבים שלנו אוהבת יציבות. היא מתפקדת הכי טוב במוכר ובידוע.
בשינוי צריך לחשב מחדש איך לדבר, להגיב, להתנהל. זה דורש הרבה אנרגיה .וגם – מה יהיה טיב השינוי הזה? אולי יגיע בו כאב אחר חדש?
אם פוטרתי מהעבודה, אם אני אמא בפעם הראשונה, אם יש אזעקות או מצב בטחוני מעורער, אם הגעתי למרחב עם מלא אנשים שאני לא מכירה. 4לכל חוויה חדשה יש פוטנציאל ליצור חווית דריכות גבוהה ועד חווית איום של ממש.
בין אחזקה להרפיה
שם ברווח הזה
נחה החרדה
מה למדתי שעוזר בחרדה? ואיך ההקשבה לגוף שלי עוזרת לי?
1. לעשות שינוי בקצב שאפשר לנשום בו.
כשאני פוגשת מצב של פחד או התקפי חרדה אחפש את הדינמיקה הזו שבין הרפיה לאחזקה.
ושם אבקש לעשות שינוי בקצב שאפשר לנשום בו.
כך למשל – שינוי מהיר מידי (גם לכיוון ההרפיה) יכול להפעיל את המערכת הסימפטטית שלי (זאת שמזהה סכנה) ולהגביר התקפי חרדה.
צעד אחד שאעשה?
אשים לב למתח הגופני שלי:
מ 1 עד 10 – מה המתח בכתפייים/ בבטן/ בלסת שלך כרגע?
מתי הגוף שלי יותר רפוי?
מתי הגוף שלי מרגיש יותר ביטחון?
אחפש את התנועה העדינה של הרפיה איטית ורכה. לאט לאט אכניס עוד מרחבים שעוזרים לגוף שלי להרגיש ביטחון, להוריד מ 10 ל6 ואז ל 4. לאט לאט בקצב שאפשר לנשום בו.
עוד נקודה מעניינת מכיוון אחר – בפרחי באך יש שתי תמציות – Rockwater ו Cherry plum האחת אוספת, מחברת, מרגיעה, יוצרת חוויה שהכל תחת שליטה
והשניה, מרככת, מאפשרת, פותחת, מגמישה. אני אוהבת להשתמש בהן יחד בליווי של מצבי חרדה כי הדינמיקה ביניהן מאפשרת שינוי בקצב שאפשר לנשום בו. ככה אפשר להרגיש את הפחד במרחב בטוח – לנוע ולהרגע בו״ז.
זו בדיוק התנועה שנבקש להרגיש דרך הגוף שלנו.
2. קבלת תמיכה
מכירים את הפחד לקבל תמיכה?
פעמים רבות שדווקא בזמן של חרדה עולה פחד לקבל תמיכה.
למה? כי שם בדיוק שם מתקיימת דינמיקת השליטה וההרפיה.
לקבל תמיכי אומר = להסכים שמשהו ישתנה בי. ומעבר לכך, להסכים שמשהו *יעשה* בי שינוי.
בקבלת תמיכה אנחנו בעצם בוחרות להרפות. לשחרר מהאחיזה למשהו או מישהו אחר.
זה גם אומר שאני מסכימה לשינוי, וגם כשהוא צפוי להיטיב הוא עדיין יכול להפחיד.
לקחת פרחי באך להרגעה, להכנס למצב הרפיה ברפלקסולוגיה, לצלול לתרגיל דמיון אסוציאטיבי. יכול ממש להפחיד במצב של חרדה.
צעד אחד שאעשה?
אחפש מרחב שמרגיש לי בטוח לקבל בו תמיכה + ובו זמנית אזכור שטבעי אם אני מרגישה פחד לעשות את הצעד הראשון.
3. הרכבת סל כלים תפור אישית.
למדתי שלכל אישה ואיש כלים אחרים לוויסות – להרגעה ותחושת ביטחון.
אצלי למשל תרגילי EFT ממש עוזרים שאני מרגישה את החרדה מגיעה. מה הכלים שעוזרים לך ביום יום ובמצבי sos?
בלינק כאן תמצאו תרגילי ויסות מערכת העצבים בדיוק למטרה זו. תצפו, תתרגלו יחד איתי, ותראו איזה תרגיל הכי מתאים עבורכן.
4. להכיר את ה״בין לבין״ שלי.
מה הטריגרים שלך? האישיים?
בין אם זה המצב הבטחוני, שינוי עבודה, שינוי בזוגיות, אמהות בפעם הראשונה, לקראת לידה או הריון. זה יכול גם להיות כל מצב של שינוי או ״בין לבין״ (כמו שהיה קורה אצלי).
להכיר מה עבורך יוצר חוויה שהאדמה זזה ולתת לעצמך את התמיכה שאת צריכה שם.
צעד אחד שאעשה?
אתבונן בשבוע שהיה, ואכתוב במחברת:
איפה הטריגרים האישיים שלך?
איפה הגוף שלך מספר לך שמצב מסוים יוצר מתח?
תרגיל מעולה להתבוננות נמצא בעמ' 74 בספר מחברת האיתותים.
5. מציאת האיזון האישי שלך בין שליטה להרפיה.
להתחיל לחקור את המנעד שקיים בך.
להשקיע בבניית עוגן עמוק, בחווית ביטחון ובית בתוכך.
שזה אומר גם בכלים רגשיים אבל גם פיזיים – כמו אוכל, שינה או איזון מצב הורמונלי.
ובו זמנית לעשות צעדים איטיים לרכך ולהגמיש את השליטה, להכניס עוד נשימה וספונטניות, עוד חוויות אוקסיטוציניות מרגיעות ומחבקות.
צעד אחד שאעשה?
לעשות צעד קטן של בניית עוגן פיזי – יותר שינה/ יותר ארוחות מזינות ומסודרות.
לעשות צעד שטן של בניית עוגן רגשי – למצוא מרחב תומך קבוע – חברה טובה, משפחה, אשת טיפול או קבוצת תמיכה.
אם את אישה שחוקרת את ההקשבה לגוף שלה,
שמחפשת מרחב של תמיכה לחקור ולשתף בעיניים טובות,
במרץ נפתחת מעבדת האינטואיציה: קהילה חוקרת רצון.
תרגול משותף של חקירת האינטואיציה האישית שלך.
מלאי כאן פרטים ואחזור אליך לתיאום שיחת התאמה למעבדת האינטואיציה
נמצאת בתקופת "בין לבין" ורוצה תמיכה פרטנית? כאן אפשר לקרוא על תהליך 'בין בין' – לתמיכה בתקופות שינוי
