הלקאה עצמית בקבלת החלטות – איך הפסקתי עם זה?

איזו גרועה אני שאני לא מצליחה להחליט

למה אני תמיד בוחרת מתוך לחץ? למה אני תמיד בוחרת לאט מידי?

הרגשתי באינטואיציה לא לבחור בזה! למה אני לא מקשיבה לעצמי??

למה אני בוחרת בבחירות מאיזה אינטואיציה מדומיינת?? הייתי צריכה להקשיב להגיון!

 

גדלתי בחברה סופר ביקורתית וספקנית

בקטע כאילו טוב – חכם, פתוח מחשבתית, מלמד חשיבה מחוץ לקופסא.

אבל בסביבה בה גדלתי להיות ביקורתית = להיות חכמה.

וביקורת שלילית = עוזר לנוע ולהשתפר.

לקח לי זמן לגלות שבעצם זה ממש הפוך

ושרכות היא המנוע שלי ושל רבים ורבות נוספות

שיש לרכות ראייה רחבה עמוקה וחכמה, ושהיא עוזרת לנוע מתוך הרצון

–

אם את אישה חושבת לעומק ולרוחב

זה אומר שיש לך ראש חזק 

וזה גם אומר שהראש היקר הזה הוא כנראה בעל יכולת למצוא לכל צד טיעונים

כך שאם יש לך נטיה לכעס עצמי הוא יכול בלות להכנס ללופ לא נגמר של הלקאה.

והלקאה עצמית כשמה כן היא –

הענשה עצמית. ממש אלימות פנימה.

 

איך הגיבו בבית או בסביבה שלך כשעשית טעות? כששפכת משהו במטבח? כשקיבלת ציון נמוך במבחן? בצבא, בעבודה, האם היה מותר לטעות?

לגדול בסביבה בה אסור לטעות. בה רואים בטעות קוץ ולא אבן טובה בדרך יוצרת דפוס נלמד.

הגוף שלנו זוכר –

לטעות = סכנה.

 

כשאנחנו נמצאות בצומת דרכים אנחנו מתבוננות – איזו בחירה תיצור חוויה נעימה ונושמת?

כשהגוף שלנו בחוויה של הלקאה זה יהיה קשה לקבל החלטה שמחוברת לרצון.

ושם הרבה פעמים נרגיש – אבודות

>> השאלה האמיתית היא

איך נלמד את הגוף שלנו ש:

בחירה = ביטחון 

טעות = הסכמה לחיות וללמוד מהחיים

ניסוי וטעייה = אנושיות מבורכת

שבטוח עבורנו להיות רכות עם עצמנו

 

4 שלבים:

1. תרגלתי לא להאבק ברגשות שלי

מאבק בהלקאה הוא למעשה עוד הלקאה.

הסכמתי להרגיש ולא לנסות לתקן את קשת הרגשות שלי. כן, גם – את כאב הכעס העצמי

איך זה נראה בתרגיל הקשבה לגוף?

>> חיפשתי איך הלקאה העצמית מרגישה בגוף שלי? כתבתי/ ציירתי את מה שעלה.

ישבתי עם הרגש כמו אמא שיושבת עם ילד כואב – ראיתי את "האני הגדולה" שלי יושבת עם האני המלקה, נתתי לרגש לזרום, הבעתי אותו בציור, בבכי, בתנועה של הגוף.

2. נתתי מענה לרגש דרך הגוף שלי 

שני נתיבים –

> נתיב הפורקן – שקשוק גוף, ריצה, מתיחות, להרביץ לכרית, עיסוי של הפנים. הוצאתי את האלימות (כן הלקאה עצמית זה אלימות) החוצה באופן שלא פגע בי או בסביבה שלי. יש אש בגוף והיא ביקשה מענה.

נתיב הרכות – חיבקתי את עצמי כשזיהיתי הלקאה עצמית, עשיתי לעצמי עיסוי בכפות רגליים, הבאתי כרית חמה, שמיכה נעימה – אנרגיה של חמלה במקום הלקאה.

3. גיבוי עצמי – הייתי בעדי ונתתי לעצמי גב.

כשראיתי שההלקאה העצמית מגיעה מדפוס נלמד אני יכולה להתאמן על מחשבות בעדי.

איך התאמנתי?

>> עשיתי רשימה של בחירות עבר שהיו טובות עבורי – והוספתי כשהגיעו במהלך השבוע – הם הזכירו לעצמי את החכמה שלי.

>> העליתי זכרון עבר של – איך זה הרגיש בגוף כשסמכתי על עצמי? ציירתי וכתבתי את התחושה הזו. חזרתי אליה במהלך היום כדי להטמיע אותה בגופי.

>> התאמנתי על שיחה חדשה עם עצמי –

״איזו אמיצה אני״. ״אני מתאמנת על בחירה מהאינטואיציה״

״מה אפשרי עבורי כשאני בוחרת בחיים של ניסוי וטעייה? כשאני מסכימה להכשל?

4. הסכמתי בלב שלם להכשל 

ילד לומד באמצעות ניסוי וטעיה. ברור לנו שטעויות בדיבור או ליפול בהליכה זו הדרך שלו ללמוד.

ברגע שיכולתי להכשל ולטעות יכולתי גם להתקדם. הנסיון לעשות דברים מושלם עצר אותי, וככה יכולתי לזוז.

איך תרגלתי?

>> למדתי דברים חדשים קטנים ופרגנתי לעצמי על הכישלון – כלי נגינה, ספורט חדש, לסרוג או חוג קרמיקה.

(תחביב בלי הרבה מטען רגשי יאפשר תרגול קל יותר)

>> נזכרתי במשהו שלמדתי בעבר בו נכשלתי ונפלתי עד שהצליח לי. בדקתי – מה עזר לי שם להתמיד בתוך הנסיונות? איך זה הרגיש בגוף?

הקשבה לגוף = איתותים המקרבים אותנו לעצמנו כשהלכנו לאיבוד 

לאיזו נקודה הכי התחברת?

מוזמנת לכתוב לי 🙂