כשקיבלתי את הפידבקים על הספר מקבוצת הפיילוט לפני שלוש שנים, אחד הדברים שחזרו על עצמם היתה הבקשה שאסביר "איך למלא את המחברת". ברגע הראשון אמרתי – "מה? אני נותנת חופש ואתם מבקשים הגבלה?" למה שאנשים ירצו שאגיד להם איך לעשות משהו כשאפשר להיות חופשיים? לאט לאט הבנתי את הקושי שיכול לבוא כשקיים חוסר בהבנת גבולות הגזרה. כשיש אופציות למסגרת קל יותר לפעמים לבחור אותה ולנוע בחופשיות בתוכה. ועל כן בפתיחה של מחברת האיתותים יש חלק מכובד שמסביר על האפשרויות השונות, הדרכים, הזמנים בהם אפשר למלא את המחברת. (וכמובן שאפשר גם לעשות מה שבא לכם, כן? :))
לפניכם חלק מתוך הספר 'מחברת האיתותים', סיפורה של מיקי (פרי דמיוני ונסיוני) – ממחיש את תהליך העבודה ואת האופן בו המחברת יכולה להשתלב בחיינו ולהביא לריפוי.
—-
סיפורה של מיקי
מיקי, בת 45, מתמודדת מאז גיל ההתבגרות עם מגרנות חריפות. הן מופיעות בכל חודש כחמש עד עשר פעמים. תדירותן משתנה, אך עוצמת הכאב גדולה תמיד. היא מכירה את המהלך של התקף המיגרנה ואת התסמינים המתלווים לכאב. מיקי היתה אצל רופא מומחה ועשתה את כל הבדיקות הנדרשות כדי לוודא שהמיגרנות אינן תסמין של דבר חריף יותר. היא מבקשת לרפא את המיגרנות ולשפר את איכות חייה ואת בריאותה. כדי להביא לריפוי העצמי הרצוי, היא מבקשת להשתמש במחברת האיתותים. מיקי התחילה לעבוד עם המחברת דרך *שער 1 – מבט פנימה* ותרגלה את היכולת להקשיב וללמוד את שפת גופה בזמן חופשי ממיגרנה. לאחר כשבועיים שבמהלכם תרגלה את שער 1, היא הרגישה שהיא יכולה לתאר את האיתותים של גופה באופן רחב יותר מבעבר – באמצעות צבע ותנועה. כשחסרו לה מילים לתיאור התחושות שעלו, היא נעזרה ב*מפתחות* המצויים בסוף המחברת. מכאן עברה מיקי ל*שער 2 – שער של מודעות*, והתחילה לעקוב באופן ספציפי אחר תנועת המיגרנה בחייה. היא תרגלה שער זה במשך כחצי שנה, כשהיא מתמקדת בטבלת המעקב החצי-שנתית. לאורך ששת החודשים הללו היא שמה לב ששוקולד וקפה שחור מהווים טריגר למיגרנה; כמו כן, לפני הופעת הווסת מגיע, כמעט באופן קבוע, התקף מיגרנה. נוסף לאיתותים אלו, היא שמה לב שכמה ימים לפני הופעת המיגרנה יש לה צורך רגשי לנוח ולקחת יותר זמן לעצמה, ללא מפגש עם אנשים, אך הדבר אינו מתאפשר לנוכח העומס בעבודה והמחויבות שלה לעזור לאימהּ החולה. מיקי המשיכה לעבוד עם המחברת, וכשעלה נושא הדאגה שלה לאימהּ תוך כדי תרגול שער 2, היא עברה ל*שער 3 – מבט אל המרחב*. היא תרגלה אותו פעמים אחדות, במרווחי זמן של כשבוע, והתבוננה באופן שבו מגיב גופה לנוכחות המדומיינת של אימהּ בחדר: מבחינה גופנית היא שמה לב שהנשימה שלה מתכווצת ונהיית שטחית יותר, אזור הצוואר שלה מתחמם ונעשה אדמומי, ושרירי הפנים שלה מגיבים בכיווץ ודריכות, במיוחד סביב הפה והעיניים. מבחינה רגשית, היא שמה לב שהמפגש – על אף היותו מדומיין – מפחיד אותה, שכּן שוֹרה עליה תחושה מתמדת שאימהּ בוחנת אותה. מיקי חוששת שהיא לא מספיק טובה או מוצלחת בעיני אימהּ. תוך כדי המפגש המדומיין עם אימהּ בדקה מיקי עם עצמה – מה יכול לעזור לה במפגש, ואיך היא יכולה להתרווח בתוכו ולחזור לנשום בצורה רגילה. מיקי זיהתה את הקשר בין התקפי המיגרנה למפגשים עם אימהּ.
כדי לחולל שינוי, היא נעזרה בתרגילי ההרגעה של המחברת (בשערי קסם) – התרגיל מפל של אור, תרגיל השורש ותרגילי קרקוע נוספים – כדי להעניק לעצמה תשומת לב וריפוי בתוך המפגש. במקביל, היא החלה לשנות את אורח חייה. היא הוציאה מתפריט התזונה שלה שוקולד וקפה, והתחילה לעשות אמבטיות בערבים כשבוע לפני הווסת. במחברת היא ביצעה את התרגיל *מה נכנס במקום*, צילמה אותו, ושמרה אותו כתזכורת בטלפון הסלולרי, מה שעזר מאוד לשינוי הדפוסים שלה. היא עבדה עם *שער 5 המסכם*, כדי לציין לעצמה את התובנות שעלו בה בנוגע לקשר שבין המיגרנות למאכלים מסוימים, לזמן מנוחה, ולאופן ההתנהלות שלה במפגשים עם אימהּ.
התבוננות זו והשינויים שעשתה באורח חייה בעקבות התובנות שעלו בה, חוללו שינוי ממשי בדפוס הופעת המיגרנות שלה. המיגרנות מופיעות רק פעם בכמה חודשים סביב ימי הווסת, וגם עוצמתן פחתה. מיקי ממשיכה להשתמש במחברת ולתרגל את ההקשבה לאיתותי גופה."
(מתוך הספר 'מחברת האיתותים' – ורד רוטנברג)
