שהייתי רפלקסולוגית במכבי לפני כחמש שנים התחיל להתגבש הדרייב הרציני ליצירת הספר 'מחברת האיתותים'. הייתי יוצאת ממשמרות עם מלא מחשבות על השאלות שאני שואלת בתשאול ראשון, על תרגילי הדמיון שאני עושה בזמן הטיפול, ותוהה איך זה הגיוני שהידע הזה לא ידוע לכולם.
ה"ידע" הזה הוא בעצם ה – איך אפשר להבין למה כאב התחיל, מה הגוף מבקש מתחת לכאב הזה. ומהצד השני והמשלים – איך אפשר להקשיב לגוף בטוב שלו, לאפשר לו, לחשק, לנעים, להוביל אותנו אל הרצון שלנו.
שם, בתוך סביבה שהיתה סופר טובה ועוטפת, שם התחילה להיות מורגשת ה"צרימה". אולי דווקא כי במכבי הרגשתי בעוצמה שלי, כי הרגשתי מטפלת טובה, כי היתה לי רשימת המתנה כזו שניפחה לי את האגו, כי ראו אותי ועזרו לי לצמוח. אולי בדיוק בגלל זה יכולתי לשמוע את הקול הפנימי שלי יותר חזק. אולי בגלל זה בתקופה הזו התגברה ההרגשה שאני משת"פית של תרבות הפלסטר, ממשיכה ללחוץ ולרפא, כשבעצם מה שרציתי לעשות (וכבר קצת התחלתי) הוא ללמד את האנשים איך הם יכולים לרפא את עצמם.
מאז קצת התרככתי ולמדתי, ועוד לומדת את האמצע. איך להיות פלסטרית, קוסמת וגם מעצימה של המטופל. לנוע בתוך הגם והגם של ההקלה והלמידה המעמיקה. למידת סמכות פנימית ואמון בקול הפנימי תוך הבאת רכות וחמלה לכל מרחב.
אבל למה אני בעצם כותבת לכם את כל זה עכשיו?
כי בימים האלו אני חושבת הרבה על הנושא הזה. וחשבתי – תאכלס? בפייסבוק אני לא כותבת הרבה על איך מקשיבים לגוף. כאילו, יצרתי את הספר מתוך רצון להנגיש לאנשים את היכולת להקשיב לגוף שלהם באופן עצמאי. אבל אני לא מדברת כאן הרבה על איך עושים את זה בפועל. אז חשבתי לעצמי – אולי תכתבי איזה טיפ? איזה משהו תאכלסי של מה עושים כדי לשמוע?
עכשיו, ברור, הספר – הוא בעצם הדבר הזה. כתוב כתרגילים ושאלות מעמיקות ותרגילי דמיון.
אבל כאן בפייסבוק עוד לא ממש כתבתי איך מקשיבים בתאכלס. בסגנון נגיש, בפעולות ברורות של – איך מקשיבים?
בימים אלו אני בונה סדנה של כמה מפגשים שתלמד איך להקשיב לגוף שלנו.
וכדי להתכונן החלטתי לכתוב כאן חלקים מתוכה.
כמה טיפים ושלבים ל – איך מקשיבים לגוף.
בשבועות הקרובים אכתוב טיפים שכאלו.
בפוסט הבא אכתוב על הטיפ הראשון, שהוא למעשה השלב הראשון בהקשבה לגוף, והוא –
מעבר מרציונל – לאסוציאציה – לאינטואיציה
שהוא בעיני אחד, אם לא ה – מפתח לקבלת מידע מדויק ומעמיק מתוך עצמנו.
מוזמניות להצטרף למסע הקריאה 🙂
