גדלתי בחברה חדה מחשבתית, כזו שמטילה ספק ותמיד מביטה בצד הנוסף של הדברים. בתנועת הנוער, בחבורת החברים איתה גדלתי, באוניברסיטה, בכל המרחבים האלו נדרשתי לאמן שוב ושוב את החשיבה הביקורתית שלי.
בחברה המערבית, להיות אדם ביקורתי היה ועודנו דבר ״נחשב".
אולי חלקכם תרימו גבה ותגידו – מה? זה ממש לא נכון!
אז קחו שניה עם הביקורת והקשיבו רגע.
התרבות שלנו היא תרבות הרואה בערכים של הצלחה והתקדמות דבר ראשון במעלה. הדרך להתקדמות היא לרוב על ידי מציאת הבעיות, הבאת פתרון והתקדמות הלאה.
מחשבה שהיא ביקורתית לרוב נחשבת יותר חכמה ממחשבה מפרגנת. מחשבה פסימית יותר נבונה ממחשבה אופטימית – הנחשבת תמימה. כמובן שזה לא תמיד, ופחות בחוגים ה"רכים" שבינינו, אך בדרך כלל – הבחור ה״ריאלי״, זה ששולל, מצמצם האפשרויות ורואה השחורות ייחשב יותר חכם מההוא עם הטון הרך, העגול, חולם החלומות, זה שתמיד מוצא משהו טוב להגיד.
בקליניקה אני פוגשת אנשים רבים שקולות הביקורת העצמית בראשם חזקים. כשהם מופיעים לצד קול מפרגן, קולות הביקורת נחשבים לרוב ליותר חכמים או יודעים. הקולות הספקניים, אלו שמוצאים פגם בכל דבר, מקבלים איזה תוקף גדול יותר.
עין ביקורתית שראתה את הטעות נחשבת *יותר חכמה* מעין שראתה את העוצמה. כי הרי אנו צריכים להתקדם, להשתפר. איך נעשה זאת עם לא נראה איפה הטעות?
דווקא מתוך הלמידה האישית שלי וההתמודדות עם קולות לא פשוטים של ביקורת בתוכי, למדתי להיות מאמינה גדולה בקולות מפרגנים.
בעין המפרגנת טמון הזרע להצלחה וההתקדמות הנחשקת. בה יש חכמה ועוצמה לגדול.
כשאני באה להקשיב ליצירה מוסיקלית, לקרוא פוסט שכתבתי לפני הפרסום, להתבונן על מפגש טיפולי שהיה, אני יכולה לראות את הדברים שצריכים שיפור. ואלו חשובים כמובן.
אך אם אני רוצה לצמוח אני חייבת לראות את הדברים שאני רוצה לשמר. את הדברים שאני אומרת – כן. הינה, זה זה. זה הדבר שאני אוהבת. לשים לב איזה רעיון אהבתי במיוחד בכתיבה שלי ולחזק אותו. לראות איזה תדר הבאתי למרחב ולהגביר אותו. ואם לא אהבתי משהו אז מה *כן* הייתי שמה שם במקום?
עין אוהבת זה סיפור של יעילות בסך הכל. פרגון לאורך זמן יוצר תנועה, ביקורתיות לאורך זמן מפסיקה תנועה. מעבר לכך שביקורתיות מתמדת היא דבר מכביד ומייאש, עין ביקורתית אומרת – את זה לא. ועל כן היא גם מדכאת גדילה ותנועה.
כשאני מתבוננת עם העין המפרגנת שלי אני יוצרת תנועה. בעין שרואה ״מה כן״ אני יכולה לחזק את הקו שהוא שלי.
כשאנו רוצים להתקדם בשביל שלנו אנו צריכים להבין אילו צבעים השביל הייחודי שלנו נושא בתוכו, איך הוא נראה, נשמע, איזה רעיונות ומחשבות יש בו, איזו תנועה ופעולה אנו רוצים שתהיה בו.
עין שרואה את הכן מאפשרת לי לגדול.
שימו לב מתי הראש שלכם הולך למחשבה ביקורתית, החוצה ופנימה. שימו לב מתי הוא פונה למחשבה מפרגנת, פנימה והחוצה.
ננסה לתרגל עין אוהבת, לראות ולדבר קודם כל את מה שמצא חן בעינינו. להיות רכים ומפרגנים אל עצמנו, גם כשאנו ביקורתיים. זה אימון, כמו כל שריר חדש. ללמוד לראות את הטוב, בשביל שלנו ושל אחרים, ולהגדיל אותו יום יום.
זה לא תמים או קיטשי, זה בסך הכל מאוד יעיל להתפתחות
מאחלת לכולנו שבוע מלא בעיניים מפרגנות
