אחת מתקופות החיים האהובות עלי לליווי הוא גיל ההתבגרות. אחד הזמנים הכי מורכבים, מעניינים ועוצמתיים שאנו עוברים. זו תקופה שהמילה ״שינוי״ נוכחת בה במלוא הדרה, כמעט באופן יומיומי. שינוי פיזי, רגשי, הורמונלי, מחשבתי וחברתי.
כל אחד ואחת מאיתנו הוא נפש מיוחדת שמאירה במרחב. כשאני מלווה נער או נערה, שם יש לי הזדמנות לתת במה לנפש הזו שגדלה בקצב שיא, להאיר פנס של אור ואהבה על הייחודיות האנושית שמתפרצת וגדלה ממש ברגע זה.
גם בגישות הטיפוליות מדברים על כך – כמטפלים אנחנו נמשכים לטפל באנשים שהמפגש איתם מאפשר לנו ריפוי אישי ברמה מסוימת.
זה יכול להיות ברמות שונות – אם בהתמודדות הרגשית שהם עוברים, בסיטואצית החיים, בשכבת הגיל, בדפוס שהם נמצאים בו.
כשאני מלווה מתבגרים ברור לי שמתחולל גם עבורי ריפוי. כפי שכבר סיפרתי כאן בעבר, גיל ההתבגרות היתה תקופה לא פשוטה עבורי. בחוויה שלי עם עצמי, בדימוי העצמי שלי ובחוויה החברתית שלי. שם הייתי זקוקה לדמות כזו, שתאיר עם פנס ותראה את האורות הזוהרים שלי.
כשאני תומכת בקו הייחודי של נערה ורואה את האורות הזוהרים שלה, אני נותנת עוד קצת ריפוי למתבגרת הזו בתוכי. כשהנערה שאני מלווה אומרת לי שהיא מרגישה טוב עם איך שהיא נראית, משהו בתוכי מתרפא. כשהנער שאני מלווה מאפשר לעצמו לחוש עצב עמוק, להביע את רגשותיו, כשהוא חש שמותר לו להיות על כל צבעיו, ללכת אחרי החלום שלו, שם בדיוק משהו בתוכי מזדקף, נושם ונפתח.
הרגשות המתפרצים, המקשים והלא פשוטים, הם גם היופי שאני אוהבת במיוחד. הם אלו שמאפשרים ידע עמוק ועצמתי לגבי עצמנו. כשאני שואלת נערה בת 14 איפה היא מרגישה את הרגש בגוף, תשובה עולה במהירות מפתיעה, כמעט באופן תמידי.״ כן, הכעס יושב בדיוק כאן בידיים״. או ״העצב זה בירכיים״. ״ההתרגשות הזו היא במעלה הבטן ואל הלחיים״. לאורך שנותי כמטפלת ליוויתי גילאים רבים, רמות החיבור בין הרגש לגוף אצל נערים ונערות גבוה באופן בולט, היכולת שלהם למלל ולהתבונן על החוויה מרשימה אותי בכל פעם מחשש. החיבור שלהם מדגיש עבורי כמה הידע הזה קיים בבסיס כולנו.
בגיל ההתבגרות יש עוצמה מיוחדת. עוצמה של זהות חדשה מתגבשת ומאירה. כמו אבן נוצצת שיוצאת בפעם הראשונה אל העולם. פתאום האור זורח על הקווים הייחודיים שלה, הצבעים הזוהרים שלה. והיא, האבן הזו, מגלה גם על עצמה את כל הצבעים והעיקולים והנקודות המיוחדות.
זכות עבורי להיות תומכת ומלווה בגילוי הזה, האישי והייחודי של כל אחד ואחת. זכות להאיר אור ואהבה על הזהות והיופי הייחודיים של כל נער ונערה.
————
התבקשתי להעביר מחר סדנת רפלקסולוגיה לילדים והורים בסניף קופת החולים בו אני מטפלת. פעם ראשונה שאני נגשת להעביר סדנה שכזו ואני קצת מתרגשת.
בחודשים האחרונים הגיעו אלי לטיפול לא מעט ילדים, אם אלו ילדים עם הוריהם או מתבגרים. המפגש עם ילד או נערה בחדר הטיפולים הוא חוויה מיוחדת.
יש במפגש הזה איזו נוכחות אחרת, משהו ישיר שמביא את הדברים כמו שהם, עם קצת פחות מסכות ושיריונים שהמבוגרים שבינינו כבר אספנו בדרך. יש שם גם קלילות וצחוק, חלומות, דינמיות ותנועה.
פעמים שאני שואלת – "איפה הרגש הזה נמצא בגוף?" והתשובה קלה וישירה בהרבה ממבוגרים רבים שאני פוגשת. הדימויים נגישים, הרגש חזק והחוויה הגופנית ברורה ונוכחת.
אני יוצאת מטיפולים שכאלו מלאה בהשראה ופליאה, מודה על האפשרות לעזור וללוות ילדים בהתחלת המסע בעולם הזה.
החיבורים הישירים בין גוף-רגש-מחשבה הנגלים מול עיני אצל ילדים גורמים לי להאמין בכל פעם עוד קצת בכח הריפוי שיש בטיפול ההוליסטי.
לוקחת נשימה לפני שבוע עמוס וגדוש.
שולחת גם לכם 3>
