התבגרת כבר?
להתבגר. מה זה בכלל אומר?
הרבה יגידו שלהתבגר מגיע מלשון לגבור – לגבור על משהו, להתעלות מעל. מעל הרגש, מעל הקושי. להראות פנים חזקות, להחליק.
בוגרת בחברה שלנו משמע – אני יודעת לשאת את הדברים בתוכי בלי לעשות עניין/ לבכות/ לבקש עזרה.
בשבוע שעבר היתה לי שיחה עם חברה טובה. היא היתה בהצפה רגשית וצורך להיות לבד כשבדיוק במקביל התרחש ביקור משפחתי אצלה בבית. הקושי המרכזי היה ההתנגשות בין הרצון להיות לבד באותו רגע ובין רצון לארח את המשפחה. גם אצלה הרצון שעלה היה "להתבגר" מסוג כזה. להתעלות מעל לרצון להיות לבד, להיות מסבירת פנים למשפחה שהגיע במיוחד.
דיברנו על זה שיחת נשים טובה והגענו למסקנות
הבנו שלהתבגר עבורנו הוא משהו אחר. הוא לקחת אחריות על מי שאני. שזה אומר לתת לרגש שלי מקום.
למשל – לא להיות בוגרת – הוא להיות כל היום עם המשפחה ולהתנגד לרגישות ולצורך בזמן לבד. עד שבסוף הערב אני כבר ב- ״די שילכו הביתה נגמר לי הכח״.
לעומת – כן להיות בוגרת – לקחת זמן לעצמי לפני הארוחה להיות לבד *או* *וגם* לתת לעצמי בתוך הסיטואציה – לראות סרט או לעשות פעילות אחרת שנותנת לי זמן של שקט. כדי – שאוכל להיות עם המשפחה שלי כמו שאני רוצה, בכייף ובפתיחות.
לטאטא את הרגשות שלי מתחת לשטיח הכי קרוב או להתנגד לצורך שלי ב״יאללה תחליקי״ היא התנהגות שהולכת נגד עצמי, אין בה מרכז או חיבור לידיעה שהצורך שלי הוא לגיטימי.
לקחת אחריות ולהיות בוגרת אומר לקבל ולתת מענה לרגישות, לכעס, לחשק, לכמיהה שלי.
להתבגר אומר לפנק את עצמי,
לאהוב את הנקודות השונות שבי,
ללמוד לתפקד איתם בעולם בזמן שאני נותנת להם מקום,
לאפשר לעצמי להיות אני.
איזה כייף להתבגר אה?
שיהיה לכולנו סוף שבוע מלא בבגרות לכל הכיוונים 💛
תמונה – Andrea Piacquadio
