פרחי באך

'פרחי באך' היא שיטת טיפול שפותחה על ידי דר' אדוארד באך באנגליה. שיטה זו מושתתת על הנחת היסוד כי בליבה של כל מחלה, כאב או בעיה אחרת, קיים מקור נפשי.

בשיטה קיימים 38 סוגי פרחים שונים, שתמציתם מהווה בסיס לטיפול. תמציות פרחי הבאך מופקות מפרחי ועלים המושרים במים. כל תמצית מתאימה למצב רגשי אחר ומאפשר ריפוי ותנועה ברובד הרגשי של האדם. לאחר תשאול, אני מרכיבה למטופל תמצית המורכבת מכמה תמציות לפי הצורך הייחודי שלו. נוטלים את התמצית כטיפות במהלך השבוע.

כתיבה שלי על פרחי הבאך –

——–

מתחיל שינוי, לאט לאט הדברים נפתחים. ויש גם מרחבים שלא ברור בדיוק מתי ואיך.

ולמרות שזה שינוי לטובה, רציתי להזכיר שמותר שיהיה קשה לחזור.

פעם כשהיו לי מגרנות הן תמיד הגיעו בזמן שינוי, לא משנה כמה הוא היה טוב או לא. כי כל שינוי מביא עימו אוסף של רגשות. אתמול התבוננתי בעצמי – מה שלומי? מה קורה בתוכי לנוכח החזרה לשגרה? למה אני זקוקה עכשיו?

בשבוע האחרון בקליניקה האונליינית אני פוגשת את הקושי עם החזרה לשגרה. כמו בהתחלה, שהיה כל רגע שינוי חדש, גם עכשיו, כל כמה ימים מורידים הגבלה, כן מסכה, לא מסכה.

עולה התרגשות לחזור, עולה רצון להשאר בתוך המצב של הבית, חוסר וודאות לגבי מה מותר/ אסור לי?, פחד וחוסר רצון לעשות תנועה, אנרגיה נמוכה, רצון לישון ועוד כל מיני חברים.

אז רציתי לכתוב – כמה חשוב, בתוך השינוי המבורך הזה, לתת לעצמכם לעשות את הדברים בקצב שלכם, לתת לכל הרגשות מקום.

ועם התחושות האלו שאני פוגשת בקליניקה, ובחיים שלי, ככה אני מוצאת את עצמי פותחת שוב ושוב את בקבוקון ה walnut בערכת פרחי הבאך.

תמצית זו מגיעה כשאנחנו ברגישות גבוהה להשפעות סביבתיות וגם כשיש לנו קושי להסתגל לשינוי. אני אוהבת אותה במיוחד.

היא מתאימה לשני המצבים האלו בכך שהיא מאפשרת יציבות בתוך עצמנו, תחושה שאנחנו בתוך מרחב מוגן.

וככה –

אני יכולה להיות יציבה במרחב שלי לא משנה איפה אני (צלילים, אנרגיות, ריחות ותדרים)

יותר קל לי לעשות מעבר חלק למרחב חדש ולהרגיש בו יציבה (שגרה, שינוי, התסגלות)

אני מקבלת מתמצית הוולנאט את החכמה שכדי להרגיש בנוח בתוך שינוי חשוב שאייצב את עצמי בתוך המרחב שלי.

אני לומדת שרגישות ורגשות טוב לאפשר להן לזרום בחופשיות, וששינוי יכול להיות לא קל גם כשהוא לטובה. גם שהדברים נפתחים וצומחים עדיין יכולים להיות כאבי גדילה.

ועל כן תנו לעצמכם זמן, רכות, אפשרות לקחת את הדברים בקצב שנעים לכם.

מאחלת לכולנו הסתגלות קלה והמון המון חמלה לעצמנו.

—-

כבר מעל לחודש שאני מתמודדת עם איתותי גוף שונים שבי. לקחתי הפסקה ארוכה מלטפל והתמקדתי בי, לטפל בי, להקשיב לי. למרות שבמהלך השנים אני מלווה ומטופלת באופן עקבי, הפעם היתה קריאה חזקה שביקשה הקשבה. קריאה לעצור, להקשיב לשינוי שביקש להתחולל, לשיחה שהתנהלה בתוכי ודרך גופי. זה לא היה קל, בשביל להקשיב הייתי זקוקה להמון זמן לבד, לשקט מחשבתי, לתמיכה והקשבה עמוקה פנימה.

הרצון להחלים צ'יק צ׳ק היה חזק. רציתי שהדברים יקרו מהר, שאבין מה הסיפור שהגוף מספר, אעשה שינוי, אבריא ואצמח באופן מיידי. הופ אחד ושתיים! אבל לא תמיד שהדברים קורים מהר כרצוננו, או לפחות מה שאנו חושבים שהוא רצוננו. דווקא הזמן היה הסיפור פה. האפשרות להרפות לתוך התהליך האיטי יותר. הבנתי שאני זקוקה ורוצה זמן. זמן להקשיב, להתקרקע, להקשיב. וזמן, זמן לראות את השכבות השונות בתוכי.

אחת העוצמות שלי (אגיד בענווה) היא לראות ולשמוע מהר – לקלוט ניואנסים מסביבי ובתוכי. אני רואה ושומעת – מה הסיפור שהגוף שלי מדבר, מה הבקשה, מה הקפיצה שהאני הכי פנימי שלי מבקשת. ועם זאת, הרגש שלי לא קופץ מהר כל כך, הגוף לא קופץ מהר כל כך ובסופו של יום – גם כשאני רואה, התודעה שלי לא קופצת מהר כל כך. אחד הנושאים שעלו בי היו שאלת הלגיטימציה או המותר. שמעתי את הקריאה לחופש להיות האני השלם והמגוון שלי. ראיתי שאם ארגיש שמותר לי להיות האני הגדולה שבתוכי, הגוף לא יצטרך להיות הדובר שלי. ועם זאת לא קל לי לעבור כל כך מהר למותר הגדול והמלא הזה.

בקבוצת מטפלי פרחי באך שאני חברה בה נשאלה שאלה, איך אנו בוחרים תמציות במצב בו אנו רואים שכבות רבות הזקוקות לתמיכה? כשיש כמה בקשות והמון מידע ברגע אחד שנוכח ומחפש מענה.

שכבה שכבה. זו התשובה שעלתה בי.

פרחי הבאך, תמציות פרחים המניעות את כוחות הריפוי הרגשי שבנו, מדברות בתדר המים, תדר של הווה. תמציות אלו מורכבות באופן אישי בהתאם למקום בו אנו נמצאים בזמן זה. התמצית שאני מרכיבה ייחודית לתהליך של כל מטופל ומטופלת. גם כשאני רואה מידע ושכבות רבות הדבר הראשון אליו אני נותנת את תשומת הלב הוא למקום בו האדם נמצא ברגע זה. לקול הרגש הנוכח בשורש הבקשה ולתמיכה שהוא זקוק לה ממש עכשיו. פעמים רבות שאנחנו מבינים המון ברגע אחד – רואים את הכעס שקיים וגם את המבוכה, את ההתרגשות והבלבול שקיימת מתחתיה, מעליה או יחד איתה. אנו רואים שבעצם הכל התחיל אי שם בעבר, את הרגשות הגואים, את הרצון לעשות שינוי, את התקווה והחלומות, את הייאוש, את הבקשה להכניס תנועה חדשה לחיינו ועוד ועוד.

אך בסופו של יום אנו נמצאים איפה שאנו נמצאים ברגע הזה. מרגישים את הרגש הזה. מסוגלים לעכל את הדבר המסוים הזה. עוברים ריפוי שכבה שכבה בקצב האישי שלנו. לתת לעצמנו ברגע בו אנו נמצאים עכשיו היא עוצמה גדולה בעיני. בתמיכה וקבלה של המקום הזה, בחיבור לקרקע עליה אני עומדת כעת.

בתהליך הריפוי השורשי הדברים נעשים שכבה שכבה, בתחילה מורגשת תנועה בנדבך אחד ולאט לאט שכבות הבצל מתגלות ויש אפשרות לריפוי של שכבה נוספת, עד שאנו חשים את עצמנו בתנועה עמוקה של ריפוי וצמיחה.

הילל הזקן אומר "למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי", ופתאום המילים שלו מקבלות משמעות חדשה. מציאת הדבר האהוב עלי — לשם רגלי מוליכות אותי. אבל גם – למקום שאני אוהב – בו אני מרגיש, נוכח בהווה – שם רגלי מוליכות אותי – לשם אני הולכת. שכבה שכבה, כל פעם במקום בו אנו מרגישים ונמצאים ברגע זה. למקום הזה בו אני נוכחת כרגע, שם אני הולכת אלי, נמצאת איתי.

מאחלת לכולנו סוף שבוע מלא באהבה לשכבה הזו שאנחנו נמצאים בה ממש עכשיו.

—-

עבר – הווה – עתיד – בין רפלקסולוגיה ופרחי באך

הרפלקסולוגיה, אדמתית ושורשית. היא הבסיס עליו אנו צועדים, משם הגענו וממנה אנו מתחילים את התנועה שלנו בעולם. בכפות הרגליים נראה את מה שהיה, סיפור דרך הגוף, מאיפה התנועה שלנו התחילה. מהם העצמות איתם הגענו לעולם, הדפוסים והצעדים בה אנו הולכים שנים רבות. איזו תנועה אפשר לעשות מהשורש? מה יתן יד לריפוי מהמקור?

פרחי הבאך, מים זורמים, נוכחות של הוויה. הם הרגש, העכשיו, המקום בו אנו נמצאים ברגע הזה. נעים לאט לאט פנימה בשכבות הבצל, כל פעם מביאים ריפוי לשכבת הרגשות הנוכחית. פרחי הבאך מגיעים בענווה, איתך במקום בו את.ה נמצא.ת. מניעים את הבקשה אותה אנו מבקשים לעצמנו.

הרפלקסולוגיה ופרחי הבאך, השורש וההווה, הגוף והרגש, אפשרות לריפוי בשתי הרמות.

והעתיד?

שם נבדוק את הרצון. מה את רוצה להכניס לעולם שלך? איזה פלא יכנס במקום הזה שבו הכאב היה?

ואם לא ברור בדיוק, זה ממש בסדר. נחפש אותו יחד. לאט לאט יתבהר. תתחדד התחושה הזו של התשוקה, ה'בא לי' הזה שמאיר בתוכך ניצוץ של אור. ואולי נראה

שהניצוץ הזה, בעצם היה כאן כל הזמן, מאיר בפינות שביקשו לזרוח