הצצה למפגש טיפול ברפלקסולוגיה ומגע אנרגטי

הדברים שכאן נכתבו פרי דמיוני, בהשראת מפגשים רבים לאורך השנים

1

אני מגיעה לבקר אותה בבית החולים. היא חלשה אך אופטימית, יש ניצוץ בעיניים וגם עייפות גדולה לצידה. מחזיקה את ידה וישר מרגישה את הבקשה שלה למגע. זו בקשה למגע רך, מלטף, מגע העוטף בבועה רכה של ריפוי.

מתחילה בכתפיים ואל הידיים, מאפשרת לכתף לתפוס מקום ולהתרווח, כמו מזרימה מהכתף אל הידיים, ברכות, מגע אנרגטי אך תומך. הינה משהו נרפה בכתפיים והאנרגיה זורמת עד קצות האצבעות. הצוואר גם הוא מבקש, להתארך ולהרפות עוד אל הכרית בו זמנית. כמה תנועות עדינות וכבר הגוף נח אחרת, משהו מרפה ומאפשר זרימה, כמה חכם הוא וקשוב.

אני שומעת את בקשתו ברגליים, שם מבקש תנועה וקרקע יחדיו. מתחילה עם הנעות והגמשות בקצב איטי, תנועת הרגל זזה כמו גל, הגידים נרפים ונכנסים לקצב של של נשימה, כאן אפשר לנוע עוד קצת, וכאן עוד טיפה, המתח מתפרק לאט לאט וזרימה של תנועה מתחילה לנוע בהם, הצבע נהיה ורדרד יותר וכמו חזר הצבע ללחייהן.

אחרי התנועה מגיעה הנשימה וההטענה, מגע מקרקע, נוכחות והטענה לגוף שעבר הרבה השבוע. עוטפת את העקבים, מחזיקה את קשת המים וכריות האש, והגוף שותה, כמו גומע ונטען מהמגע בו, כל נשימה שלי, כל נשימה שלה משהו מתמלא עוד קצת.

אנחנו מדברות קצת, היא מבקשת תמצית פרחי באך להרגיע את החשש, לחזק באומץ ולהטעין את הגוף. בקבוק של קסם הולך איתה לשבוע הקרוב, מניע את הריפוי הטבעי של הגוף שלה, את האומץ והאופטימיות שיש בה.

2

היא נכנסת לחדר, אנחנו מכירות כבר כמה שנים טובות, אישה מיוחדת ואצילית עם צחוק בעיניה. יש בה עוצמה ועומק והיא נמצאת בחיפוש וחקירה בחייה. הלב שלי אוהב אותה. אנחנו משוחחות, היא מספרת לי על חווית הריק, הואקום בגופה, מרחב המחפש להתמלא. זה כאב גופני שמספר חוויה רגשית, היא בקשב גדול לעצמה, יודעת איפה הוא ומכירה את תנועתנו. זו תחושה שמלווה אותה כבר כמה זמן והיא מחפשת לשמוע את קול גופה, להבין מה ימלא ריק זה, מה יאפשר רגיעה.

אנחנו מתחילו במגע. אני מניחה את ידי על ברכיה, הגופים שלנו מדברים, תמיד יש ביניהם תקשורת קסומה שכזו, חיבור מיידי. אני שומעת את השיחה של גופה. היא מבקשת תנועה, זאת אני יודעת, תנועה רכה. אני מתחילה בטפיחות קלות על אזור בית החזה, תנועה ואוורור שלו. משהו מושך לידיים ולצוואר, לאט לאט גם האגן והירכיים מבקשים.

הגוף מבקש תנועת טפיחה קלה, כמו נענוע של תינוק, חיבור למקצב הגוף, יצירת מרחב והרגעה בתוכו. לאט לאט היא נכנסת לתדר של רגיעה ואני עוברת לכפות הרגליים.

מכפות הרגליים אני שומעת את הבקשה לתנועה איטית, איבר איבר, בתנועה מדויקת ונוכחת, אני כמו מתחברת לתדר האצילי שבה, מביאה תדר זה אל מרחב המגע, לאט לאט, כבוד וכוונה לכל נקודה.

ובנקודה אחת שם משהו אחר, אני חשה רצון להתמלא, בקשה חזרתית, כמו כמיהה ילדית עמוקה להתמלא, בקשה חזקה להשאר שם. אני נשארת.. חשה את הנקודה כמו ילדה רעבה, נשארת שם דקות ארוכות בתנועה רכה ומעגלית. כמו מרגיעה את הילדה, עוטפת ומזינה אותה. לאט לאט ברכות ונוכחות עמוקה. ובתוך תנועה זו אני חשה עוד אישה, את האישה האצילית, זו שיכולה לבד, שלא צריכה ממני דבר. הן כמו בשיחה אחת עם השניה, לרגע הילדה המבקשת להתמלא, שאשאר איתה לנצח, לרגע זו שיכולה לבד מביטה בי בעיניה הקשוחות, לא זקוקה לאף אחד. ואני שם איתה, לרגע נותנת מרחב, לרגע מתקרבת. נעה בין שתיהן. מספרת לזו את סיפורה של זו. משהו זז שם, הן מכירות זו בנוכחות של זו. יש בלב שלי אהבה גדולה לשתיהן ולעוצמה שבכל אחת מהן.

אנו משוחחות לאחר הטיפול, משהו התרכך והתמלא היא מספרת, תנועה התחילה בתוכה. ואני מספרת לה על השיחה ששמעתי מגופה, על שיחת הנשים. כן זהו חלק מהסיפור שלה, היא כבר מכירה, משהו בשיחה הזו מתחבר לריק בגופה.

את תמצית פרחי הבאך אני מרכיבה לפי בקשת מילותיה וגופה. תמצית המורכבת מתדר שיניע וימלא את בור האהבה באהבה גדולה ועמוקה, כזו שתאפשר לה לצאת לעולם מלאה ובהזנה. ובתוך תמצית זו גם חברתה, בתדר מקרב, שתאפשר להתחמם, לרכך את המחסומים. תאפשר לה ליצור תנועה החוצה אל העולם, לבקש קרבה ובקשה כשזקוקה. תמצית פרחי הבאך מביאה תדר עדין ורך, הולכת עם התנועה שלה, בכבוד ובאהבה, מאפשרת לבקשת ליבה להיפתח ולהתגשם.

אני יוצאת מלאה, בתחושה של קרבה ואהבה, ריפוי התחולל גם בי, חוויה של חיבור לאמת גדולה ורכה.

3

היא הגיעה אלי עם כאבים חזקים שלא מרפים מזה כמה שנים, אישה מיוחדת, חכמה ורגישה. לאט לאט התחלנו במגע, יצירת מיכל אליו אפשר לרפות, דישון הקרקע ממנה צומחת, הרפיית המחשבה. נגענו במקומות האחזקה שלה, פיזית ורגשית, אט אט חיזקנו עוד את כוח התנועה העצמתית שיש בה.

אל תנועת המגע הוספנו נשימה, היא מדמיינת והגוף מגיב, עוד קצת התרחבות והתארכות, הצוואר מתארך, בית החזה נפתח, יש עוד קצת מקום לבטן.

והדמיון גם הוא רואה את הגוף, רואה את הכאב בצורה ובצבע – זהו קיפוד שיושב ולא מרפה. ואנחנו לא משנות, רק שולחות נשימה. נשימה לקיפוד, עוטפות אותו באהבה. אט אט הקיפוד השתנה, צף לו על גבו עם קוציו בנהר כמו שקיפודים נבונים יודעים לעשות…

ברכות כף הרגל מתמסרת, הגידים אט אט הרפו ואפשרו לתנועה להתרחש בהן. בית החזה נפתח, צוואר נרפה, תנועת המים הגיבה לתנועת הגוף ומאפשרת שחרור, משהו זורם בגוף.

ועם זרימת הקיפוד בנהר אט אט היא מספרת שיש ימים ללא כאב, אט אט הכאב כבר אינו, יש זרימה במערכות הגוף.

נכנסת לחדר ומשהו השתנה, אור אחר בעיניים, משהו הרפה ואנרגיה חדשה זורמת בפניה. בבית, אומרת, היא מעסה את רגליה לפני השינה, נושמת נשימות, וגם.. מספרת לי על היכולת החדשה שלמדה, להקשיב ולהגיב לאותות גופה.

ולאט לאט אנו מתראות פחות, חוזרת אחרי כמה שבועות והגוף עוד בזרימה, ואנו נותנות לו שוב תזכורת לחכמת התנועה והוא ממשיך בשמחה. כמה חכם הגוף כשאנו נותנות לו מקום לספר, כשאנו יודעות להקשיב לו, כמה רך הוא ומאפשר ריפוי.

תודה על רגעים שכאלו.

המשך שבוע נפלא שיהיה לנו.

הפוסט טיפול במגע – הצצה למפגש טיפולי הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

כחלק מהמפגשים עם נשים בחיי בתוך ומחוץ לליווי הטיפולי, עולה נושא ההנהגה. או ליתר דיוק תרבות ההנהגה במקומות עבודה וכיוצא מזה בעולם הפוליטי והחברתי בכללותו. מעולמן של נשים עצמתיות אלו עולה תמונה המספרת על סוג הנהגה מסוים, הנהגת יחיד.

בהנהגת יחיד אחד או אחת מוביל את הדרך, עם חזון ברור, סוחף את האחרים אחריו בשורה והיררכיה ברורה של השפעה. בהובלה הזו פעמים רבות יש אנרגיה מאוד ליניארית וחדה, קולנית ואף דורסנית.

מקולן של נשים אלו עולה גם חזון, בקשה לסוג הנהגה אחר. הנהגה עגולה ומכילה יותר, כזו המאפשרת לעוד קול להשמע, כזו שפתוחה, שומעת ואולי אפילו מקשיבה לקול ההוא שמדבר בשקט. בפיזיקה המשפחתית מדברים על הנהגה שכזו, הנהגה בזוג, או בשמה – "הובלה בתמיכה".

מה זה אומר? בהנהגה זו החשיבה הופכת מחשיבת יחיד לחשיבה בזוג. זו הנהגה בה אין אדם אחד העומד בראש – אלא קיים מוביל ותומך, ושניהם חשובים באופן שווה לתנועה של הרעיון. בהובלה מסוג כזה, כשאני נתקלת ברעיון או התלבטות אני חושבת דרך הזוג שלי, מקבלת מידע ממנו, מאפשרת חשיבה של שניים. בחשיבה כזו יש משהו עגול, פתוח, המאפשר למגוון של קולות להשמע במרחב.

חשיבה זו נוגעת לעולם העסקי והפוליטי, אך רלוונטית מאוד לעולם הזוגיות, ובמיוחד לאלו המחפשים אותה. פעמים רבות נראה שכשקיים קושי לברוא זוגיות בעולם (כשיש רצון כמובן), נמצא אישה או גבר הנמצאים בחשיבה של יחיד.

אימוץ חשיבה של זוג בתוך התחלה של קשר זוגי או כשהקשר נתקל במצוקה יוצרת זרימה חדשה בחשיבה, מניעה מפגש המחזק ובונה את הקשר מחדש.

הפוסט הנהגה של זוג – הנהגה מסוג אחר הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

המרחב הטיפולי הוא מרחב בו אני מתרגלת רכות.

בעולם של מטלות ומשימות, במפגש הטיפולי אני מתרגלת לשמוט, לרכך, להאמין ולהיות נוכחת.

כשאני פוגשת את הקולות המאשימים, הנוקשים והדורשים, שם אני פותחת להם מרחב, נותנת להם לנשום. מביאה אפשרות אחרת, עיניים רכות, לב רך.

שם אני מתרגל בתוכי רכות ומאפשרת לאדם שמולי להעתיק למרחב שלו את האנרגיה הזו.

כשאני נוגעת בגוף, בכפות הרגליים, אני מתרגלת כוונה של אהבה ללא תנאי, של מותר, של אפשר לנשום.

הריפוי מתרחש לכל הכיוונים, גם אני יוצאת רכה יותר, מאפשרת יותר, נושמת יותר בתוכי.

והרכות הזו, איזו קוסמת היא. כמה תנועה היא מאפשרת, זרימה של ריפוי, הרפיה ונשימה.

מאפשרת מרחב לשמוט ולהביא את האור שלנו ללא מאמץ,

בנינוחות זוהרת.  

——————

That I would be Good

–

מוקדש לכל מי שצריך.ה היום לשמוע

מילים אוהבות שכאלו

"שאהיה טובה אפילו אם לא עשיתי דבר

שאהיה טובה אפילו אם בזו לי

שאהיה טובה גם אם נשארתי בבית חולה

שאהיה טובה אפילו אם עליתי עשר קילו

שאהיה בסדר אפילו אם פשטתי את הרגל

שאהיה טובה גם אם נשר שערי ונעורי

שאהיה נהדרת גם אם כבר לא הייתי מלכה

שאהיה אדירה גם אם לא הייתי יודעת כל

שאהיה נאהבת אפילו כשאני מאלחשת את עצמי

שאהיה טובה אפילו כשאני מוצפת

שאהיה נאהבת אפילו כשרתחתי

שאהיה טובה אפילו אם הייתי תלותית

שאהיה טובה אפילו איבדתי את שפיותי

שאהיה טובה איתך ובלעדיך"

אלאניס מוריסט

תרגום חופשי שלי

Dedicated to all that need to hear these words today

"That I would be good even if I did nothing

That I would be good even if I got the thumbs down

That I would be good if I got and stayed sick

That I would be good even if I gained ten pounds

That I would be fine even if I went bankrupt

That I would be good if I lost my hair and my youth

That I would be great if I was no longer queen

That I would be grand if I was not all knowing

That I would be loved even when I numb myself

That I would be good even when I am overwhelmed

That I would be loved even when I was fuming

That I would be good even if I was clingy

That I would be good even if I lost sanity

That I would be good

Whether with or without you"

Alanis Morissette

————————

"Vulnerability Is The Best Measure Of Courage"

Dr. Brene Brown

מסתכלת עליך, על גברת האומץ, כמה משמעויות, סיפורים ורגשות טמונים בך.

האומץ, תמיד חשבתי אותך כחד, קופץ קדימה אל המטרה,

אל הלא נודע, עושה צעד מהיר לכיוון הנכון.

ופתאום, מטופלת יקרה, האירה לי אור.

ראיתי דרכה כמה עגולה היא גברת אומץ, כמה רכה ותנועתית היא.

היכולת המופלאה להרחיב מבט לכמה כיוונים, 360 מעלות,

היכולת להעיז ללכת בדרך חדשה, לבדוק מסלול אחר מהמוכר לה.

להעז להיות שברירית, חשופה,

לא לדעת, לטעות,

להיות גם וגם.

לאפשר לעצמה להשתנות.

כמה אומץ יש בעגוליות הזו

שבוע מלא באומץ שכזה

—————-

ובלב – בקשה לשמוט.

שעם האביב תצמח גם אפשרות חדשה, לשמוט מהאחיזה בענף.

להתמסר בביטחון לזרימת הנהר.

לסמוך שישא אל עבר פריחה חדשה.

לבוא ביד פתוחה, בה השפע זורם ממנה ואליה בקלילות ופשטות. 

הפוסט רכות הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

בחברה המערבית, להיות אדם ביקורתי היה ועודנו דבר ״נחשב".

אולי חלקכם תרימו גבה ותגידו – מה? זה ממש לא נכון!

אז קחו שניה עם הביקורת והקשיבו רגע.

התרבות שלנו היא תרבות הרואה בערכים של הצלחה והתקדמות דבר ראשון במעלה. הדרך להתקדמות היא לרוב על ידי מציאת הבעיות, הבאת פתרון והתקדמות הלאה.

מחשבה שהיא ביקורתית לרוב נחשבת יותר חכמה ממחשבה מפרגנת. מחשבה פסימית יותר נבונה ממחשבה אופטימית – הנחשבת תמימה. כמובן שזה לא תמיד, ופחות בחוגים ה"רכים" שבינינו, אך בדרך כלל – הבחור ה״ריאלי״, זה ששולל, מצמצם האפשרויות ורואה השחורות ייחשב יותר חכם מההוא עם הטון הרך, העגול, חולם החלומות, זה שתמיד מוצא משהו טוב להגיד.

בקליניקה אני פוגשת אנשים רבים שקולות הביקורת העצמית בראשם חזקים. כשהם מופיעים לצד קול מפרגן, קולות הביקורת נחשבים לרוב ליותר חכמים או יודעים. הקולות הספקניים, אלו שמוצאים פגם בכל דבר, מקבלים איזה תוקף גדול יותר.

עין ביקורתית שראתה את הטעות נחשבת *יותר חכמה* מעין שראתה את העוצמה. כי הרי אנו צריכים להתקדם, להשתפר. איך נעשה זאת עם לא נראה איפה הטעות?

דווקא מתוך הלמידה האישית שלי וההתמודדות עם קולות לא פשוטים של ביקורת בתוכי, למדתי להיות מאמינה גדולה בקולות מפרגנים.

בעין המפרגנת טמון הזרע להצלחה וההתקדמות הנחשקת. בה יש חכמה ועוצמה לגדול.

כשאני באה להקשיב ליצירה מוסיקלית, לקרוא פוסט שכתבתי לפני הפרסום, להתבונן על מפגש טיפולי שהיה, אני יכולה לראות את הדברים שצריכים שיפור. ואלו חשובים כמובן.

אך אם אני רוצה לצמוח אני חייבת לראות את הדברים שאני רוצה לשמר. את הדברים שאני אומרת – כן. הינה, זה זה. זה הדבר שאני אוהבת. לשים לב איזה רעיון אהבתי במיוחד בכתיבה שלי ולחזק אותו. לראות איזה תדר הבאתי למרחב ולהגביר אותו. ואם לא אהבתי משהו אז מה *כן* הייתי שמה שם במקום?

עין אוהבת זה סיפור של יעילות בסך הכל. פרגון לאורך זמן יוצר תנועה, ביקורתיות לאורך זמן מפסיקה תנועה. מעבר לכך שביקורתיות מתמדת היא דבר מכביד ומייאש, עין ביקורתית אומרת – את זה לא. ועל כן היא גם מדכאת גדילה ותנועה.

כשאני מתבוננת עם העין המפרגנת שלי אני יוצרת תנועה. בעין שרואה ״מה כן״ אני יכולה לחזק את הקו שהוא שלי.

כשאנו רוצים להתקדם בשביל שלנו אנו צריכים להבין אילו צבעים השביל הייחודי שלנו נושא בתוכו, איך הוא נראה, נשמע, איזה רעיונות ומחשבות יש בו, איזו תנועה ופעולה אנו רוצים שתהיה בו.

עין שרואה את הכן מאפשרת לי לגדול.

שימו לב מתי הראש שלכם הולך למחשבה ביקורתית, החוצה ופנימה. שימו לב מתי הוא פונה למחשבה מפרגנת, פנימה והחוצה.

ננסה לתרגל עין אוהבת, לראות ולדבר קודם כל את מה שמצא חן בעינינו. להיות רכים ומפרגנים אל עצמנו, גם כשאנו ביקורתיים. זה אימון, כמו כל שריר חדש. ללמוד לראות את הטוב, בשביל שלנו ושל אחרים, ולהגדיל אותו יום יום.

זה לא תמים או קיטשי, זה בסך הכל מאוד יעיל להתפתחות

מאחלת לכולנו שבוע מלא בעיניים מפרגנות

הפוסט עין מפרגנת היא יעילה להתפתחות הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.