לפניכם חלק מתוך הספר 'מחברת האיתותים', סיפורה של מיקי (פרי דמיוני ונסיוני) – ממחיש את תהליך העבודה ואת האופן בו המחברת יכולה להשתלב בחיינו ולהביא לריפוי.

—-

סיפורה של מיקי

מיקי, בת 45, מתמודדת מאז גיל ההתבגרות עם מגרנות חריפות. הן מופיעות בכל חודש כחמש עד עשר פעמים. תדירותן משתנה, אך עוצמת הכאב גדולה תמיד. היא מכירה את המהלך של התקף המיגרנה ואת התסמינים המתלווים לכאב. מיקי היתה אצל רופא מומחה ועשתה את כל הבדיקות הנדרשות כדי לוודא שהמיגרנות אינן תסמין של דבר חריף יותר. היא מבקשת לרפא את המיגרנות ולשפר את איכות חייה ואת בריאותה. כדי להביא לריפוי העצמי הרצוי, היא מבקשת להשתמש במחברת האיתותים. מיקי התחילה לעבוד עם המחברת דרך *שער 1 – מבט פנימה* ותרגלה את היכולת להקשיב וללמוד את שפת גופה בזמן חופשי ממיגרנה. לאחר כשבועיים שבמהלכם תרגלה את שער 1, היא הרגישה שהיא יכולה לתאר את האיתותים של גופה באופן רחב יותר מבעבר – באמצעות צבע ותנועה. כשחסרו לה מילים לתיאור התחושות שעלו, היא נעזרה ב*מפתחות* המצויים בסוף המחברת. מכאן עברה מיקי ל*שער 2 – שער של מודעות*, והתחילה לעקוב באופן ספציפי אחר תנועת המיגרנה בחייה. היא תרגלה שער זה במשך כחצי שנה, כשהיא מתמקדת בטבלת המעקב החצי-שנתית. לאורך ששת החודשים הללו היא שמה לב ששוקולד וקפה שחור מהווים טריגר למיגרנה; כמו כן, לפני הופעת הווסת מגיע, כמעט באופן קבוע, התקף מיגרנה. נוסף לאיתותים אלו, היא שמה לב שכמה ימים לפני הופעת המיגרנה יש לה צורך רגשי לנוח ולקחת יותר זמן לעצמה, ללא מפגש עם אנשים, אך הדבר אינו מתאפשר לנוכח העומס בעבודה והמחויבות שלה לעזור לאימהּ החולה. מיקי המשיכה לעבוד עם המחברת, וכשעלה נושא הדאגה שלה לאימהּ תוך כדי תרגול שער 2, היא עברה ל*שער 3 – מבט אל המרחב*. היא תרגלה אותו פעמים אחדות, במרווחי זמן של כשבוע, והתבוננה באופן שבו מגיב גופה לנוכחות המדומיינת של אימהּ בחדר: מבחינה גופנית היא שמה לב שהנשימה שלה מתכווצת ונהיית שטחית יותר, אזור הצוואר שלה מתחמם ונעשה אדמומי, ושרירי הפנים שלה מגיבים בכיווץ ודריכות, במיוחד סביב הפה והעיניים. מבחינה רגשית, היא שמה לב שהמפגש – על אף היותו מדומיין – מפחיד אותה, שכּן שוֹרה עליה תחושה מתמדת שאימהּ בוחנת אותה. מיקי חוששת שהיא לא מספיק טובה או מוצלחת בעיני אימהּ. תוך כדי המפגש המדומיין עם אימהּ בדקה מיקי עם עצמה – מה יכול לעזור לה במפגש, ואיך היא יכולה להתרווח בתוכו ולחזור לנשום בצורה רגילה. מיקי זיהתה את הקשר בין התקפי המיגרנה למפגשים עם אימהּ.

כדי לחולל שינוי, היא נעזרה בתרגילי ההרגעה של המחברת (בשערי קסם) – התרגיל מפל של אור, תרגיל השורש ותרגילי קרקוע נוספים – כדי להעניק לעצמה תשומת לב וריפוי בתוך המפגש. במקביל, היא החלה לשנות את אורח חייה. היא הוציאה מתפריט התזונה שלה שוקולד וקפה, והתחילה לעשות אמבטיות בערבים כשבוע לפני הווסת. במחברת היא ביצעה את התרגיל *מה נכנס במקום*, צילמה אותו, ושמרה אותו כתזכורת בטלפון הסלולרי, מה שעזר מאוד לשינוי הדפוסים שלה. היא עבדה עם *שער 5 המסכם*, כדי לציין לעצמה את התובנות שעלו בה בנוגע לקשר שבין המיגרנות למאכלים מסוימים, לזמן מנוחה, ולאופן ההתנהלות שלה במפגשים עם אימהּ.

התבוננות זו והשינויים שעשתה באורח חייה בעקבות התובנות שעלו בה, חוללו שינוי ממשי בדפוס הופעת המיגרנות שלה. המיגרנות מופיעות רק פעם בכמה חודשים סביב ימי הווסת, וגם עוצמתן פחתה. מיקי ממשיכה להשתמש במחברת ולתרגל את ההקשבה לאיתותי גופה." 

(מתוך הספר 'מחברת האיתותים' – ורד רוטנברג)

הפוסט סיפורה של מיקי – קטע מתוך מחברת האיתותים הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

כתיבת מסע יצירת הספר – 'מחברת האיתותים' –

מהסוף להתחלה. כתיבה שממשיכה להגיע ~

—-

ספטמבר 2020

בימים האחרונים פנו אלי כמה אנשים בשאלת – מתי מחברת האיתותים תצא לאור?

כמה אנשים חמודים פנו אלי ותהו מה איתה ומתי תגיע לביתם? (הספר צפוי לצאת מהדפוס בנובמבר – לכל מי שתהה ולא שאל), וכמה חמודים שיתפו אותי על הציפיה שלהם למלא אותה – הם סיפרו לי שהשבוע עלו איתותי גוף חדשים וישר הם חשבו – 'מחברת האיתותים'! הם אמרו שישר רצו שהיא כבר תהיה בידיים שלהם, כי הרגישו שהיא תוכל לעזור להם להבין מה האיתות מבקש להגיד.

התרגשות גדולה עולה בי כשאני שומעת את הדברים האלו,

ועוד ברצף. שלולית. +

קודם כל לדעת שמצפים לו, לספר הזה, שנמצא אוטוטו לקראת סופה של הגרפיקה. לדעת שמצפים לתינוק הזה שיבוא לעולם. זה נותן לי עוד ועוד מוטיבציה והתרגשות לעבוד עליו, על האתר, על סדנאות, על העטיפה, על הפתעות

שנית, מרגשת אותי התנועה שהספר כבר עושה בעולם.

שעצם קיומו הרעיוני מאפשר את החיבור המחשבתי הזה בין –

'משהו קורה לי בגוף' –

ל – 'אני רוצה להבין מה הגוף רוצה להגיד לי'. ל – 'אני יכולה להבין בעצמי'.

שעצם הרעיון של מחברת האיתותים מאפשר שיח של כבוד והקשבה עם הגוף הזה שלנו, שהוא בעצם – אנחנו.

אז תודה לכם על כל ההודעות והשיחות. זה מרגש אותי בכל פעם מחדש.

אוגוסט 2020

אתמול הקלטנו את תרגילי הדמיון מהספר 'מחברת האיתותים׳

עם סופקה היקר (סוף ניקריטין אשף הסאונד)

התרגילים האלו הם למעשה דלת הכניסה להקשבה לגוף. כל תרגיל מבט אחר – הקשבה נוכחת, מודעות לאורח חיים, קשרים וגוף, מציאת הרצון, שפת האיתותים הייחודית שלכם. בנוסף הקלטנו את התרגילים של הרגעה והתקרקעות שאת חלקם העברתי לכם בקבוצות הזום.

חשבתי שזה יקח יומיים של הקלטה

אבל סיימנו תוך יום! היה כזה זורם וקל

בסוף היום חזרו כל הטרדות שלי, המחשבות על זה שצריך להחליט על בית דפוס, על בונה אתרים, על מה תהיה הכריכה של הספר.

אבל אז עצרתי רגע ואמרתי לנור – כל הטרדות האלו זה משפע וטוב ותנועה. וישבנו להגיד תודה, לתרגל את היכולת לזכור את הטוב. עברתי דבר דבר ואמרתי בקול תודה.

תרגול הודיות זה דבר מוכר ומאוד נפוץ גם בטקסי הבוקר שפרסמתי כאן. אבל לרוב אני מתרגלת רגע לפני השינה ואז נרדמת מהר בלי שהספקתי כלום. או על הדרך בלי ממש להרגיש את זה. להגיד תודה עם כוונה זה העניין אותו אני מתרגלת עכשיו.

אז תודה לכם מעומק הלב שאתם כאן תומכים ומצפים לספר

ושאלה – אני מאוד מתלבטת על הכריכה של הספר, רוצה להתלבט אתכם ולשמוע את מחשבותיכם אבל שאלה – האם לשתף כאן בתהליך הסקיצות או להביא שתי אופציות גמורות?

ספרו לי

תודה ושבוע נפלא

—-

יוני 2020

ארץ ההדסטארט האידיאלית היא ארץ עם עמק ירוק מוקף בהרים ירוקים ושמיים פתוחים. עם כרי דשא מכל עבר ועצי פרי בכל פינה. יש בה עצי פירות של מנגוים ואבוקדו, ותפוזים, ואננסים וליצ'י. כל פרי שרק בא לכם הוא במקרה בדיוק עכשיו בעונה ומוכן לאכילה. זו ארץ שכשאני נכנסת אליה הכל פתוח לפני, יש נשימה מלאה ואני מרגישה נאהבת. אנשי הארץ הזו שמחים לקראתי, שואלים מה נשמע ומה אני צריכה – "אולי ארצה להצטרף לשחייה באגם?" או "לשיט אבובים בנהר עם פירות פטל שאפשר לקטוף מהשיחים בזמן הנסיעה?". ואני מצטרפת לנהר הזורם בנעימים עם מימיו הצלולים, ומגלה ששם באבוב הזה יש מקום לשים איזה משקה טעים, מיץ תפוזים טרי או איזה בייליס בארץ ההדסטארט האידיאלית כולם מסבירי פנים ושמחים להיות איתי ולעזור לי בדרך. הכל מרגיש כייף ונינוח וזז בקצב המתאים בדיוק כמו שנעים לי.

את הארץ הזו דמיינתי לפני כמה חודשים, כשרק התחלתי לעבוד על הפרוייקט של ההדסטארט של 'מחברת האיתותים'.

קרן חן, המטפלת והמלווה המקצועית הנהדרת שלי, ביקשה שאדמיין – איך נראית ארץ ההדסטארט האידאלית?

אז נתתי לדמיון שלי להוביל, כמו שאני אוהבת, להראות לי מה קורה שם בארץ האידאלית הזו.

דמיינתי את הארץ הנהדרת הזו ופגשתי איך זה מרגיש לי בגוף. שהיתי שם, ונתתי לגוף שלי טעימה מאיך מרגיש שפע שכזה. המשכתי לתרגל את את התדר הזה בשבועות לאחר המפגש, לדמיין את הארץ הזו ולאפשר לגוף שלי להיות שם. כי ידעתי – שכשהגוף שלי יוכל להחזיק את התדר השופע והנינוח הזה, אז גם המציאות שלי תוכל להפוך לכזו.

והינה אני רואה שהחלום התגשם לפניי.

שאנשים האמינו ושמחו ברעיון הזה

שההדסטארט הגיע ל 108 אחוז!

וכל זה בזכות התמיכה המדהימה של האנשים כאן.

של אנשים שבאמת מאמינים שחשוב שיהיה כלי להקשבה פנימה לגוף. שמאמינים בי ובעומק של היצירה שלי.

ואתם לימדתם אותי שאפשר לסמוך, שיש כר טובה ואוהבת מסביבי שאני יכולה לתת את אמוני בה. שיש אנשים שרוצים לשוט איתי באבוב באגם ולקטוף פטל מתוק ביחד

והידיעה הזו היא, בלי להגזים, מתנה עבורי לכל החיים.

—-

יוני 2020

כשאני מדמיינת את התמונה הגדולה של הספר וההשפעה שאני רוצה שהוא יביא אני רואה:

קבוצות קבוצות, ממלאות ועושות יחד את 'מחברת האיתותים'.

בלי מנחה ראשי.

אלא שהיא, בתרגילים ובהנחיה שלה, מאפשרת יצירה של מרחב לשתף ולתמוך בהקשבה של כל אחד ואחת לגופה.

כן, אני גם רוצה להעביר סדנאות עם הספר. אבל יותר כיד תומכת פנימה בדרך להקשבה עצמאית. והרעיון הזה שאנשים יתמכו אחד בשני הוא – וואו מבחינתי.

הפעם הראשונה ששמעתי על הרעיון הזה היה כשקראתי את דרך האומן. שם נחשפתי לאפשרות הזו שבה אנשים נפגשים בעצמם לתרגל יחד את התרגילים מתוך הספר.ליצור קהילה סביב רעיון שמקדם הקשבה פנימה.

כשזה יקרה, ואשמע על קבוצה ראשונה שתרגלה יחד, זה יהיה עבורי רגע מאוד מיוחד. ואז עוד ועוד קבוצות שמתאספות סביב הרעיון הזה ותומכות אחת בשניה. ארגיש כמו אמא שנותנת לגוזל שלה לעוף והוא עושה זאת לבד בעצמאות. מוצא את התמיכה והיכולת לנוע בעולם ולמצוא את הקהילה התומכת שלו.

קצת כמו שאני מרגישה עכשיו אבל ברמה נוספת.

בגלל הסיבה הזו רציתי לעודד רכישות קבוצתיות של המחברת.

להנגיש את העלות עבור כל מחברת כשהיא נקנית בקבוצה.

ככה שאני מאוד מתרגשת שכבר 14 תשורות קבוצתיות נרכשו!

14 קבוצות קטנות של אנשים שיעשו תהליך עצמאי

רכישה קבוצתית של 5 ספרים

או של 10 ספרים

או של 3 חברות טובות

יחד.

ליצור קבוצה שכזו ולרגש אותי עוד קצת,

כי מה קרה תמיד טוב להתרגש עוד טיפה

—-

מאי 2020

עוד כמה ימים ואני יוצאת לאור!

תמיד היה לי יותר קל לעשות לבד. להחזיק הכל בשתי ידיי, ככה זה ידוע וברור ואין הפתעות (כאילו )

אבל בשנים האחרונות העולם אומר לי בואי ורד נלמד משהו חדש. בואי תלמדי לפתוח את שתי כפות הידיים, ללמוד להרפות ולקבל. אני שומעת את הקריאה בתוכי, ברוח שסביבי, רכה ונוכחת.

וההדסטארט שיוצא עוד רגע, בו אני פונה החוצה אל האור, יש בו קפיצה עבורי. יש בו תנועה בה אני לומדת להאמין, לסמוך, להתמך, לתת אמון באהבה שסביבי.

והינה אני מתכננת את המסע הזה, המפחיד והמרגש, בו אשים את עצמי ואת הרעיון הזה באור ואזמין אותו לגדול, אזמין אותי לגדול, אזמין אתכם להיות איתי.

ללכת איתי, לשמוח איתי, להתרגש יחד, לשתף אנשים, לסמן לבבות ולתמוך בהוצאה של הספר שלי לעולם.

הבחירה להוציא את 'מחברת האיתותים' לאור בדרך הזו היא בשבילי גם ערכית. אני בוחרת להביא רעיון למציאות בתמיכת הקהילה שלי, בלי גוף עסקי נוסף שעומד מעלי. זו בחירה שמאפשרת לי חופש ללכת לפי צו ליבי באופן הכי ישר ומחובר פנימה.

מרגש אותי לדעת שהיא תצא לאור באמצעות התמיכה של אנשים שמאמינים בה ובי.

ממש עוד כמה ימים שיהיה אפשר לתמוך בהוצאת 'מחברת האיתותים' לאור ספר שהתחיל כפיילוט קטן שהכנתי במו ידי לפני 3 (!) שנים.

מחברת למילוי עצמי לחידוד הקשב לתחושות הגוף.

כדי שנוכל להבין

מה הכאב צריך כדי להרפא?

מה הבקשה הפנימית שלו?

איך לדעת מה אני רוצה באמצעות תחושות גופי?

איזה תחושת גוף אומרת לי "כן תמשיכי" בשביל?

ועוד

הספר מאפשר לקבל תשובות ולהבין לעומק את שורשי התחושות הפיזיות שלנו. הוא מחזיר את העוצמה אלינו כדי שכל אחד יוכל להביא ריפוי לחייו, להקשיב פנימה ולקבל בחירות מדויקות עבורו.

הוא מביא נקודת מבט חדשה – בה כל אחד ואחת, כל עולם ועולם, יוכלו להקשיב לגוף ולשמוע מה הוא מספר.

בקרוב אחשוף כאן את הפרוייקט

ובינתיים אשמח כל כך שתהיו איתי

תודה גדולה והרבה אהבה מראש 

—-

מאי 2020

ביום חמישי האחרון צילמנו את הסרטון למימון המונים (הדי) של הספר "מחברת האיתותים" (!)

בגלל שגם אני וגם נור ללא סמארטפונים, ועדיין עם נוקיה ישן וטוב, שכחנו לתעד לרגע התבאסתי שלא אוכל להראות כאן איך רועי מעיין המוכשר מצלם ומחפש את קרן האור המדויקת והיפה.

ורגע אחרי שמחתי

כי איזה כייף זה פשוט להיות, בלי להיות בתודעת התיעוד. אני זוכרת שפעם הייתי מצלמת המון, היתה לי מצלמת פילים של קאנון יפה כזו שההורים קנו לי ליום הולדת 18, וכל כך אהבתי לתפוס את הרגעים היפים. עד שביום אחד הפסקתי כי הרגשתי שאני כל הזמן בעיני הצופה, משהו כבר הקשה עלי להיות נוכחת.

והינה, היינו נוכחים.

נשמתי והתמקדתי בגוף שלי, הסתכלתי לתוך המצלמה ודמיינתי בצד השני מטופלת יקרה, אדם אהוב, מישהו שלא מבין מה זה מחברת האיתותים

היינו נוכחים

עם אנשים טובים שבאו לתמוך ולהיות חלק

עם אוכל מדהים של

ממולאי בצל

ומרק ירקות אלוהי,

וירקות בתנור,

וסלט עם מלאאאא אבוקדו

וכמובן עוגות השמרים עם קפה קטן

עם תאורה מושלמת ומזג אוויר לצידנו

עם פרפרים צהובים ולבנים שהזכירו לי שהבריאה איתי 3>

אז הינה תמונה קטנה ששמרתי מתוך וידאו שרועי הצלם הגאון צילם אותי

תודה על האפשרות להיות נוכחת

—-

מאי 2020

פוסט להיט

ככה אומרים לי לכתוב,

תאכילי אותם בכפית

מה יוצר להיט?

"כשלמדתי להקשיב לעצמי למדתי לרפא את עצמי"

"10 טיפים לרפא את הבטן שלך"

"איך המוות של סבתא שלי חיבר אותי לרוח"

עכשיו אני מתכננת את ההדסטארט, מגבירה את התנועה שלי בתוך העולם האינטרנטי כי כאן הוא יצא. פה הוא יהיה בתוך החלל הזה.

מגבירה את הכתיבה שלי.

בדרך כלל אני כותבת בקלות, עולה רעיון כותבת, עולה רגש כותבת. בלי הרבה – "איך זה יתפס" (טוב אולי קצת).

ועכשיו נכנסה המחשבה המקפיאה הזו – "איך זה באמת יתפס?"

האם זה פוסט טוב? מספיק מרגש?

האם כתבתי בצורה שקל לקרוא?

האם האכלתי בכפית ישר בהתחלה?

קיפאון. אין מחשבה.

אז כותבת את זה.

את איפה שאני עכשיו. מקווה שהכתיבה תביא תנועה.

תודה שאתם כאן בתוך המסע הזה

—-

אפריל 2020

בתוך כל ההכנות להדסטארט לספר "מחברת האיתותים" אני נמצאת הרבה על המחשב.

כותבת פוסטים, עוברת על הגרפיקה, מדייקת את התשורות.

אתמול הגוף שלי ביקש קרקע, כיצור אוורירי למדתי להכיר את האיתות הזה של הגוף –

מרכז הכובד נמצא בראש ובצוואר. כמו בלון הליום מעופף, הרגליים ספק נוגעות – ספק לא נוגעות בקרקע.

והינה הוסת הגיעה, לא סתם הורגשה הבקשה לאדמה.

הוסת מביאה איתה איטיות בתנועה, איטיות במחשבה. מתאימה את הקצב שלי אל הגוף ומקבלת ממתנת האדמה. לאט לאט הראש חוזר למקומו ויש נשימה.

ועם הקרקע בא הרצון לבשל, הלכתי למטבח להכין חצילים מטוגנים ועוגת שמרים חלבה ושוקולד לבן

בצק שמרים מבקש לישה בידיים (או מיקסר שאין לי). הוא הבצק האהוב עלי ללוש, כל כך רך ושמנמן.

המתכון מבקש מינימום 10 דקות לישה. אז אני שמה שיר של היללה, מזל על השירים הארוכים והיפים שלהם

ועכשיו הוא תופח ואני נחה

מאפשרת להכל לקרות לאט

שבוע חדש וטוב שיהיה לנו

בקצב שמתאים לנו בדיוק עכשיו

—-

מרץ 2020

הספר שלי יוצא לאור בקרוב!

לצאת לאור הוא דבר מרגש, מלא בפרפרים שמחים ומפוחדים בו זמנית

מילדה ביישנית ונחבאת לאט לאט למדתי שאני דווקא אוהבת את האור, את הנשימה הפתוחה, את החופש להראות את כל הנוצות הצבעוניות שלי.

ועכשיו אני מוציאה ספר לאור! וואו. זה מטורף בשבילי אפילו לכתוב את זה.

הספר "מחברת האיתותים" התחיל כ"מחברת האיתותים הקטנים" – כפיילוט קטן שהכנתי במו ידי לפני 3 (!) שנים.

מחברת למילוי עצמי לחידוד הקשב לתחושות הגוף.

כלי חוויתי ונגיש להקשבה לעצמנו דרך תחושות גופנו,

כדי שנוכל להבין

מה הכאב צריך כדי להרפא?

מה הבקשה הפנימית שלו?

איך לדעת מה אני רוצה באמצעות תחושות גופי?

איזה תחושת גוף אומרת לי "כן תמשיכי" בשביל?

ועוד

הספר מאפשר לקבל תשובות ולהבין לעומק את שורשי התחושות הפיזיות שלנו.

הוא מחזיר את העוצמה אלינו כדי שכל אחד יוכל להבין ולהביא ריפוי לחייו.

ואני רוצה להגיד בראש מורם – הספר הזה יכול לשנות עולמות.

כי אז כל אחד, כל עולם ועולם, יוכל להקשיב לגופו ולשמוע מה הוא מספר לו,

לראות אותו כמצפן להליכה בדרך, בין אם בזמן כאב ובין אם בזמן חיפוש הרצון בחיים.

וההדסטארט הזה, שיצא עוד כמה חודשים, בו אני פונה החוצה אל האור. יש בו קפיצה נוספת, כי בשבילי תמיד היה יותר קל לעשות לבד.

ועם הזמן אני רואה שהעולם אומר לי – ורד – בואי תלמדי להעזר, להתמך, לשמוח ולהיות ביחד עם עוד אנשים ברעיון.

והינה אני מתכננת את המסע הזה, בו אשים את עצמי ואת הרעיון הזה באור ואזמין אתכם להיות איתי בזה.

ללכת איתי, לשמוח איתי, להתרגש יחד, לשתף אנשים, לסמן לבבות ולתמוך בהוצאה של הרעיון הזה לעולם.

יש עוד כמה חודשים עד שפרוייקט ההדסטארט יצא,

לאט לאט אחשוף כאן עוד קצת אותו ואת עצמי.

ובינתיים אשמח כל כך שתהיו איתי כאן

תודה גדולה והרבה אהבה מראש

ורד

—-

נובמבר 2019

knowing

מסע הספר הוא מסע ארוך מהצפוי. נמצאת בימים אלו לקראת סיום עריכת החלק המרכזי של מחברת האיתותים הקטנים ובדיוק החלטתי לשנות את אחד הפרקים מהבסיס. משהו בי ידע שצריך שם שינוי מהשורש.

לא קל לעשות שינוי שכזה אחרי עריכה ומחשבה רבה. אך ברגע שראיתי ידעתי ולא היתה דרך חזרה.

השער המסוים הזה הוא ״שער של רצון״ (בשמו כרגע), מורכב מאוסף של תרגילים למציאת הרצון הפנימי באמצעות הקשבה לגוף. אני אוהבת את המהות של השער הזה במיוחד ומרגישה שסיפור הרצון הוא אחד הסיפורים אצל רוב בני האדם שאני פוגשת.

וכמה מתאים שדווקא השער הזה יעבור מייקאובר, שבו אני אהרהר הכי הרבה על ״מה אני רוצה שיהיה בו״.

נעזרת בכלים של הגוף, מרגישה אם מרווח או מכווץ, מתוק או צורם.

אתמול היתה לי שיחה עם העורכת הנפלאה שלי, דליה צחור, שעזרה כרגיל להפיג את הענן.

כשהגענו להבנה מסוימת על מבנה השער הרגשתי שיצאתי מהמים ואני יכולה לנשום שוב. ממש התרווחתי בתוך עצמי. הרגשתי הינה זה זה, אני יודעת ואין ספק.

מצרפת כאן כמה מילים מכתיבה נהדרת של ענבל רוזן על ידיעה –

״מתי אני יודעת שאני באמת יודעת?

ומתי זהו סיפור ידיעה לא אמיתית, שסתם מאט אותי, ואפילו מקלקל לי קצת את הדרך?

סיפור הידיעה שאינה אמיתית נובע מחוויות עבר, מסקנות שהסקתי, אמונות שגיבשתי. אולי פעם הם עזרו – היום כבר לא כל כך.

ידיעה היא חוויה.

ידיעה היא לא אמונה.

ידיעה היא לא מחשבה.

ידיעה היא תחושה עמוקה של אינטימיות, היכרות קרובה, חושית עם הדבר. וכדאי להשקיע בה.

אי אפשר להתבלבל כשיודעים.

אפשר לחזור לטבע הפשוט והיודע, כי כל אחת נולדת איתו".

ענבל רוזן -מפתחת את שיטת השדה

—-

נובמבר 2019

What is the next step?

מה הצעד הבא?

–

בימים האחרונים זזתי הרבה והתקדמתי פרקטית במרחבים שונים. מחברת האיתותים נמצאת בשיא העריכה כרגע. התקדמות שמרגישה כמו נסיגה, מוצאת המון נקודות שאני רוצה לשנות, ברמת המבנה, ברמת הבסיס. בוחנת מחדש, שזה מבורך אבל גם מעייף ולא פשוט. נדרש ממני הרבה אורח רוח ונשימה. חזרה להנאה הפשוטה וליצירתיות שבי בתוך יצירה של בסיס ומרחבים חדשים בתוך הספר. אני מבקשת לנשום ולהזכר במהות.

האם אתם גם מרגישים תנועה חדשה ושינוי מהבסיס עכשיו?

בתוך התנועה אני משתדלת לזכור את העוגנים הקטנים – נשימה, אוכל טוב, עיסוי כפות הרגליים בערב, תרגול הודיה והתכווננות. זה מאפשר לי לנוע בתוך השינוי.

איזה עוגנים קטנים עוזרים לכם בתוך השינויים? שימו לב להגביר את הנוכחות שלהם, דווקא בתוך תנועת החיים.

—-

יוני 2019

ההריון של מחברת האיתותים הקטנים לפעמים מרגיש כמו הריון של פילה. 22 חודשים שכאלו, כבר עברו גם עלי.

אני מאחלת ומקווה שזמן ההריון יביא עימו פרי בשל וגדול ועסיסי. אבל לפעמים אני כל כך מתייאשת ועייפה מהזמן שלוקח מרעיון להפוך למציאות. יש לי רעיונות בקצב על אבל הזמן שמשהו הופך מרוח לאדמה והתהליך הזה.. הוא לא פשוט עבורי. הזמן הזה שאני צריכה לשמור על המטרה שלי ברורה. להמשיך ללכת בדרך. להמשיך להאמין שאנשים יתחברו ליצירה הזו, שהיא תכנס להם ללב כמו שהיא בלב שלי.

והינה אני כותבת על הייאוש. וכמו קשה לי לסיים כאן. אולי בגלל הפלטפורמה הזו שתמיד מבקשת ממני באופן סמוי להראות משהו מחויך ושמח. ואולי גם כי תמיד יש את הצד השני.

הצד שאני כל הזמן מבקשת לזכור.

כי בכל פעם שאני נזכרת במהות של המחברת הזו.

בעובדה הבסיסית שהיא נוצרה כדי להחזיר לאנשים את הכוח שלהם על גופם. משהו בי מתעורר ומרגיש, והלב שלי יודע שיש כאן משהו שהוא מעבר לעצמי.

שיש כאן תנועה של ריפוי שהעולם מבקש. ואני חשה את הלב שלי גואה, שיש כאן משהו חשוב.

המחברת הזו מלאה בתרגילים לחדד את הקשב שלנו לשפת הגוף שלנו. כדי שאדע למה המגרנה הזו מופיעה בכל יום שלישי, או למה הפסוריאזיס התפרץ דווקא אז. כדי שאוכל לתת כבוד והקשבה לגוף שלי שמדבר. כשארצה לבחור מה ללמוד שנה הבאה אוכל לקבל תשובה מהגוף שלי. או להשתמש בשפת הגוף כמצפן כשאני רוצה לבחור אם לנסוע להודו או להתחיל את העבודה החדשה הזו. שאוכל לקבל מידע מגופי לגבי מה יעזור לי בתוך התקשורת הזוגית. שאוכל להקשיב לקול הפנימי שלי בקלות, דרך איתותי הגוף.

ואז, כשאדע, אוכל לתת לשיחה הזו מענה.

לתת מענה רגשי או פיזי או תמיכה או מנוחה או תנועה.

מה שהבנתי שהגוף שלי, שהוא אני, מבקש.

שבמילים אחרות זה אומר ריפוי עצמי.

וזה גם אומר שיש פחות נוסחאות ופחות סטטיסטיקה. וגם פחות תורות וגישות. כי למעשה כל המידע בתוכנו.

ואם נאמן ונתאמן להקשיב אז הידע על איך להקשיב לשפת האיתותים של הגוף יהיה ידע רב ערך שנוכל להעביר הלאה.

ממשיכה במסע שלי

תודה שאתם כאן מקשיבים ותומכים.

ותודה לכל מי ששואל – "נו איך הולך עם המחברת?"

כי אז היא מרגישה שהיא חשובה

מצפה למפגשים ממלאים מחר בתל אביב

ואז סוף שבוע

ימים מלאים בהקשבה פנימה שיהיה לנו

—-

מרץ 2019

חוזרת מישיבה ראשונה עם ענבל המהממת מסטודיו נון,

מתרגשת ומפחדת להתחיל את הדרך החדשה הזו, בה חלום הופך למציאות.

כחולמת עם רעיונות רבים הקושי המרכזי שלי הוא להביא את רעיון למציאות הגשמית.

בתהליך הזה אני צריכה להפרד מהאופציות האין סופיות שברעיון, ללכת אחרי תחושת הבטן שלי באמונה.

ביצירה הדמיון שלי מקבל צורה, יורד לקרקע, מצטמצם לכדי משהו ברור אך גם נברא ומגיע לעולם, מתגשם ואפשרי לעוד אנשים להיות חלק, שותפים לרעיון.

ולכבוד יום האישה הזה מתרגשת במיוחד שבחרתי בצוות של נשים עוצמתיות, רגישות, קשובות ויצירתיות ללוות אותי בדרך. 

הפוסט הספר – 'מחברת האיתותים' – כתיבה מתוך מסע יצירתה הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

אחת השאלות החוזרות שאני מקבלת לגבי 'מחברת האיתותים'- ספר למילוי עצמי היא -"האם זה ספר או מחברת?"

בואו רגע נקשיב לעומק השאלה שלמעשה שואלת – מהו ה"כובד" של הדבר הזה?

וכשאני אומרת כובד אני מתכוונת ש

אם זה ספר – משמע כבד, עמוק, מסביר, תיאורטי, מנחה, בעל עמודים רבים, כריכה קשה

אם זו מחברת – קלילה, נגישה, פושטית, מאווררת, בלי הרבה מלל, מרחבי כתיבה חופשית, דקה, כריכה רכה.

הכובד מבחינת – המבנה שלו, מבחינת העומק שלו, מבחינת התהליך שלו.

אז הינה – מאמר מיוחד כדי להסביר את כוונת הכותבת ולהבהיר – מי את 'מחברת האיתותים'? ספר או מחברת?

אז ראשית חשוב להגיד שאני מבינה את הבלבול, כי קודם כל באמת כתוב בכותרת "מ ח ב ר ת האיתותים – ס פ ר למילוי עצמי לחידוד הקשב לתחושות הגוף". ושנית בגלל שבאמת יש כאן חיבור בין עולמות.

אתחיל ואומר שמבחינתי זהו ספר. (אההה…. אנחת רווחה נשמעת מכל אוהבי התהליכים )

הוא ספר בגלל שיש בו כובד, הוא בנוי באופן מדורג עם כמה פרקים, כשכל פרק מתייחס לפן אחר בהתבוננות שלנו על גופנו.

יש בו תפיסה מסוימת שאומרת – כל אחד יכול להקשיב לעצמו – ויחד עם התרגילים יש גם הסברים מעמיקים לגבי הקשר בין הגוף לבפנים שלנו.

מבנה הפרקים הוא בכמה שכבות, כמו מלא כלים טיפוליים שנאספו לתוך מרחב אחד:

בפרק הראשון, שער פנימה – יש תרגול של ההקשבה הנוכחת והראשונית ביותר לעצמנו. הא' ב' של שפת האיתותים של הגוף.

בפרק השני, שער של מודעות – יש התבוננות בתנועת האיתותים בתוך חיינו – זה פרק שממש דומה למפגש טיפול ראשון עם אוסף שאלות, טבלאות ותרגילים לגבי "מתי וסביב מה האיתותים מופיעים?"

בפרק השלישי, שער לעולם – יש תרגילים להקשבה לגוף בתוך מפגש עם אנשים אחרים, בחינת מערכות יחסים באמצעות תחושות הגוף.

בפרק הרביעי, שער של רצון – הגוף כמצפן בקבלת החלטות. תרגילים מעשיים להבנת מהו האיתות הייחודי שלכם ל "כן ומהו איתות של "לא", והקדמה באורך הגלות! על כמה שה"כן וה"לא" האלו אינם חד מימדיים

בפרק החמישי – הוא שער מסכם בו אפשר להסיק מסקנות ולהבין – כשהגוף שלי מאותת ב… הוא אומר לי ש…

והחלק האחרון שהוא פרק אקסטרה מתנה שכזה שערי קסם – ובו יש תרגילי דמיון נעימים ומקרקעים לחיבור לעצמנו.

ככככלללל הדבר הזה מלווה עם הקלטות אודיו באתר כדי לתרגל בנוחות את הכל.

בנוסף לכל זה החלק ה"ספרי" הוא גם היקף העמודים, שהוא 250 עמודים +

החלק הספרי הוא גם העובדה שזה תהליך יחסית מונחה, יש מקום לכתיבה חופשית ומותר לקפוץ בין הפרקים ולדלג לאן שרוצים, אבל הפרקים עצמם הם תהליך שלוקח אותך פנימה עם מקומות מוגדרים לכתיבה ושאלות מובנות.

אבל

זו גם מחברת

כי היא כלי למילוי עצמי. היא לא "איך לרפא את גופך ב 10 ימים" או אוסף הסברים שיגידו לכם "כשכואב לך הברך זה אומר שיש קושי עם התמסרות". היא אוסף של תרגילים שיעזרו לך להבין למה כואבת הברך הספציפית שלך? כדי שאחרי התהליך הזה יהיה חיבור אמיתי לעצמך.

והיא מחברת כי יש בה קלילות, כי יש בה מרחב לכתוב ולמלא, כי מותר לקפוץ ולדלג, מותר לצייר גם איפה שלא אמורים כי יש גם מקום לכתיבה חופשית, כי היא אישית שלך.

בנוסף היא גם מחברת כי הגרפיקה שלה כייפית ונגישה, כי יש בה אוויר ומרחב.

כי רציתי בדיוק את זה – שהיא לא תהיה כבדה. שהיא תשדר לעולם – "קל להקשיב לגוף!"

הרבה פעמים אנו זקוקים שמשהו יהיה כבד כדי להרגיש שיש בו ערך. ב'מחברת האיתותים' אני רוצה להביא עומק וערך רב בתוך משהו נגיש ונוח לכל אחד ואחת.

האם זה אפשרי החיבור הזה? בשבילי ממש כן 'מחברת האיתותים' מביאה שיחה חדשה לגבי ה'כובד' של דבר.

יש לכם חברות שמתלבטות אם לרכוש את 'מחברת האיתותים' כי היא 'מחברת' מידי? או אולי כי היא ' ספר' מידי?

מוזמניות לשלוח להם את המאמר הזה.

וגם, מוזמניות לשאול כל שאלה נוספת שיש לכם לגבי סוגיית הספר או המחברת

או כל סוגיה אחרת

אני אוהבת לקבל שאלות

שיהיה לכולנו המשך שבוע עמוק וקליל בו זמנית

הפוסט 'מחברת האיתותים' – ספר או מחברת? ולמה זה בכלל משנה? הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.