הצצה למפגש טיפול ברפלקסולוגיה ומגע אנרגטי

הדברים שכאן נכתבו פרי דמיוני, בהשראת מפגשים רבים לאורך השנים

1

אני מגיעה לבקר אותה בבית החולים. היא חלשה אך אופטימית, יש ניצוץ בעיניים וגם עייפות גדולה לצידה. מחזיקה את ידה וישר מרגישה את הבקשה שלה למגע. זו בקשה למגע רך, מלטף, מגע העוטף בבועה רכה של ריפוי.

מתחילה בכתפיים ואל הידיים, מאפשרת לכתף לתפוס מקום ולהתרווח, כמו מזרימה מהכתף אל הידיים, ברכות, מגע אנרגטי אך תומך. הינה משהו נרפה בכתפיים והאנרגיה זורמת עד קצות האצבעות. הצוואר גם הוא מבקש, להתארך ולהרפות עוד אל הכרית בו זמנית. כמה תנועות עדינות וכבר הגוף נח אחרת, משהו מרפה ומאפשר זרימה, כמה חכם הוא וקשוב.

אני שומעת את בקשתו ברגליים, שם מבקש תנועה וקרקע יחדיו. מתחילה עם הנעות והגמשות בקצב איטי, תנועת הרגל זזה כמו גל, הגידים נרפים ונכנסים לקצב של של נשימה, כאן אפשר לנוע עוד קצת, וכאן עוד טיפה, המתח מתפרק לאט לאט וזרימה של תנועה מתחילה לנוע בהם, הצבע נהיה ורדרד יותר וכמו חזר הצבע ללחייהן.

אחרי התנועה מגיעה הנשימה וההטענה, מגע מקרקע, נוכחות והטענה לגוף שעבר הרבה השבוע. עוטפת את העקבים, מחזיקה את קשת המים וכריות האש, והגוף שותה, כמו גומע ונטען מהמגע בו, כל נשימה שלי, כל נשימה שלה משהו מתמלא עוד קצת.

אנחנו מדברות קצת, היא מבקשת תמצית פרחי באך להרגיע את החשש, לחזק באומץ ולהטעין את הגוף. בקבוק של קסם הולך איתה לשבוע הקרוב, מניע את הריפוי הטבעי של הגוף שלה, את האומץ והאופטימיות שיש בה.

2

היא נכנסת לחדר, אנחנו מכירות כבר כמה שנים טובות, אישה מיוחדת ואצילית עם צחוק בעיניה. יש בה עוצמה ועומק והיא נמצאת בחיפוש וחקירה בחייה. הלב שלי אוהב אותה. אנחנו משוחחות, היא מספרת לי על חווית הריק, הואקום בגופה, מרחב המחפש להתמלא. זה כאב גופני שמספר חוויה רגשית, היא בקשב גדול לעצמה, יודעת איפה הוא ומכירה את תנועתנו. זו תחושה שמלווה אותה כבר כמה זמן והיא מחפשת לשמוע את קול גופה, להבין מה ימלא ריק זה, מה יאפשר רגיעה.

אנחנו מתחילו במגע. אני מניחה את ידי על ברכיה, הגופים שלנו מדברים, תמיד יש ביניהם תקשורת קסומה שכזו, חיבור מיידי. אני שומעת את השיחה של גופה. היא מבקשת תנועה, זאת אני יודעת, תנועה רכה. אני מתחילה בטפיחות קלות על אזור בית החזה, תנועה ואוורור שלו. משהו מושך לידיים ולצוואר, לאט לאט גם האגן והירכיים מבקשים.

הגוף מבקש תנועת טפיחה קלה, כמו נענוע של תינוק, חיבור למקצב הגוף, יצירת מרחב והרגעה בתוכו. לאט לאט היא נכנסת לתדר של רגיעה ואני עוברת לכפות הרגליים.

מכפות הרגליים אני שומעת את הבקשה לתנועה איטית, איבר איבר, בתנועה מדויקת ונוכחת, אני כמו מתחברת לתדר האצילי שבה, מביאה תדר זה אל מרחב המגע, לאט לאט, כבוד וכוונה לכל נקודה.

ובנקודה אחת שם משהו אחר, אני חשה רצון להתמלא, בקשה חזרתית, כמו כמיהה ילדית עמוקה להתמלא, בקשה חזקה להשאר שם. אני נשארת.. חשה את הנקודה כמו ילדה רעבה, נשארת שם דקות ארוכות בתנועה רכה ומעגלית. כמו מרגיעה את הילדה, עוטפת ומזינה אותה. לאט לאט ברכות ונוכחות עמוקה. ובתוך תנועה זו אני חשה עוד אישה, את האישה האצילית, זו שיכולה לבד, שלא צריכה ממני דבר. הן כמו בשיחה אחת עם השניה, לרגע הילדה המבקשת להתמלא, שאשאר איתה לנצח, לרגע זו שיכולה לבד מביטה בי בעיניה הקשוחות, לא זקוקה לאף אחד. ואני שם איתה, לרגע נותנת מרחב, לרגע מתקרבת. נעה בין שתיהן. מספרת לזו את סיפורה של זו. משהו זז שם, הן מכירות זו בנוכחות של זו. יש בלב שלי אהבה גדולה לשתיהן ולעוצמה שבכל אחת מהן.

אנו משוחחות לאחר הטיפול, משהו התרכך והתמלא היא מספרת, תנועה התחילה בתוכה. ואני מספרת לה על השיחה ששמעתי מגופה, על שיחת הנשים. כן זהו חלק מהסיפור שלה, היא כבר מכירה, משהו בשיחה הזו מתחבר לריק בגופה.

את תמצית פרחי הבאך אני מרכיבה לפי בקשת מילותיה וגופה. תמצית המורכבת מתדר שיניע וימלא את בור האהבה באהבה גדולה ועמוקה, כזו שתאפשר לה לצאת לעולם מלאה ובהזנה. ובתוך תמצית זו גם חברתה, בתדר מקרב, שתאפשר להתחמם, לרכך את המחסומים. תאפשר לה ליצור תנועה החוצה אל העולם, לבקש קרבה ובקשה כשזקוקה. תמצית פרחי הבאך מביאה תדר עדין ורך, הולכת עם התנועה שלה, בכבוד ובאהבה, מאפשרת לבקשת ליבה להיפתח ולהתגשם.

אני יוצאת מלאה, בתחושה של קרבה ואהבה, ריפוי התחולל גם בי, חוויה של חיבור לאמת גדולה ורכה.

3

היא הגיעה אלי עם כאבים חזקים שלא מרפים מזה כמה שנים, אישה מיוחדת, חכמה ורגישה. לאט לאט התחלנו במגע, יצירת מיכל אליו אפשר לרפות, דישון הקרקע ממנה צומחת, הרפיית המחשבה. נגענו במקומות האחזקה שלה, פיזית ורגשית, אט אט חיזקנו עוד את כוח התנועה העצמתית שיש בה.

אל תנועת המגע הוספנו נשימה, היא מדמיינת והגוף מגיב, עוד קצת התרחבות והתארכות, הצוואר מתארך, בית החזה נפתח, יש עוד קצת מקום לבטן.

והדמיון גם הוא רואה את הגוף, רואה את הכאב בצורה ובצבע – זהו קיפוד שיושב ולא מרפה. ואנחנו לא משנות, רק שולחות נשימה. נשימה לקיפוד, עוטפות אותו באהבה. אט אט הקיפוד השתנה, צף לו על גבו עם קוציו בנהר כמו שקיפודים נבונים יודעים לעשות…

ברכות כף הרגל מתמסרת, הגידים אט אט הרפו ואפשרו לתנועה להתרחש בהן. בית החזה נפתח, צוואר נרפה, תנועת המים הגיבה לתנועת הגוף ומאפשרת שחרור, משהו זורם בגוף.

ועם זרימת הקיפוד בנהר אט אט היא מספרת שיש ימים ללא כאב, אט אט הכאב כבר אינו, יש זרימה במערכות הגוף.

נכנסת לחדר ומשהו השתנה, אור אחר בעיניים, משהו הרפה ואנרגיה חדשה זורמת בפניה. בבית, אומרת, היא מעסה את רגליה לפני השינה, נושמת נשימות, וגם.. מספרת לי על היכולת החדשה שלמדה, להקשיב ולהגיב לאותות גופה.

ולאט לאט אנו מתראות פחות, חוזרת אחרי כמה שבועות והגוף עוד בזרימה, ואנו נותנות לו שוב תזכורת לחכמת התנועה והוא ממשיך בשמחה. כמה חכם הגוף כשאנו נותנות לו מקום לספר, כשאנו יודעות להקשיב לו, כמה רך הוא ומאפשר ריפוי.

תודה על רגעים שכאלו.

המשך שבוע נפלא שיהיה לנו.

הפוסט טיפול במגע – הצצה למפגש טיפולי הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

בשיטה קיימים 38 סוגי פרחים שונים, שתמציתם מהווה בסיס לטיפול. תמציות פרחי הבאך מופקות מפרחי ועלים המושרים במים. כל תמצית מתאימה למצב רגשי אחר ומאפשר ריפוי ותנועה ברובד הרגשי של האדם. לאחר תשאול, אני מרכיבה למטופל תמצית המורכבת מכמה תמציות לפי הצורך הייחודי שלו. נוטלים את התמצית כטיפות במהלך השבוע.

כתיבה שלי על פרחי הבאך –

——–

מתחיל שינוי, לאט לאט הדברים נפתחים. ויש גם מרחבים שלא ברור בדיוק מתי ואיך.

ולמרות שזה שינוי לטובה, רציתי להזכיר שמותר שיהיה קשה לחזור.

פעם כשהיו לי מגרנות הן תמיד הגיעו בזמן שינוי, לא משנה כמה הוא היה טוב או לא. כי כל שינוי מביא עימו אוסף של רגשות. אתמול התבוננתי בעצמי – מה שלומי? מה קורה בתוכי לנוכח החזרה לשגרה? למה אני זקוקה עכשיו?

בשבוע האחרון בקליניקה האונליינית אני פוגשת את הקושי עם החזרה לשגרה. כמו בהתחלה, שהיה כל רגע שינוי חדש, גם עכשיו, כל כמה ימים מורידים הגבלה, כן מסכה, לא מסכה.

עולה התרגשות לחזור, עולה רצון להשאר בתוך המצב של הבית, חוסר וודאות לגבי מה מותר/ אסור לי?, פחד וחוסר רצון לעשות תנועה, אנרגיה נמוכה, רצון לישון ועוד כל מיני חברים.

אז רציתי לכתוב – כמה חשוב, בתוך השינוי המבורך הזה, לתת לעצמכם לעשות את הדברים בקצב שלכם, לתת לכל הרגשות מקום.

ועם התחושות האלו שאני פוגשת בקליניקה, ובחיים שלי, ככה אני מוצאת את עצמי פותחת שוב ושוב את בקבוקון ה walnut בערכת פרחי הבאך.

תמצית זו מגיעה כשאנחנו ברגישות גבוהה להשפעות סביבתיות וגם כשיש לנו קושי להסתגל לשינוי. אני אוהבת אותה במיוחד.

היא מתאימה לשני המצבים האלו בכך שהיא מאפשרת יציבות בתוך עצמנו, תחושה שאנחנו בתוך מרחב מוגן.

וככה –

אני יכולה להיות יציבה במרחב שלי לא משנה איפה אני (צלילים, אנרגיות, ריחות ותדרים)

יותר קל לי לעשות מעבר חלק למרחב חדש ולהרגיש בו יציבה (שגרה, שינוי, התסגלות)

אני מקבלת מתמצית הוולנאט את החכמה שכדי להרגיש בנוח בתוך שינוי חשוב שאייצב את עצמי בתוך המרחב שלי.

אני לומדת שרגישות ורגשות טוב לאפשר להן לזרום בחופשיות, וששינוי יכול להיות לא קל גם כשהוא לטובה. גם שהדברים נפתחים וצומחים עדיין יכולים להיות כאבי גדילה.

ועל כן תנו לעצמכם זמן, רכות, אפשרות לקחת את הדברים בקצב שנעים לכם.

מאחלת לכולנו הסתגלות קלה והמון המון חמלה לעצמנו.

—-

כבר מעל לחודש שאני מתמודדת עם איתותי גוף שונים שבי. לקחתי הפסקה ארוכה מלטפל והתמקדתי בי, לטפל בי, להקשיב לי. למרות שבמהלך השנים אני מלווה ומטופלת באופן עקבי, הפעם היתה קריאה חזקה שביקשה הקשבה. קריאה לעצור, להקשיב לשינוי שביקש להתחולל, לשיחה שהתנהלה בתוכי ודרך גופי. זה לא היה קל, בשביל להקשיב הייתי זקוקה להמון זמן לבד, לשקט מחשבתי, לתמיכה והקשבה עמוקה פנימה.

הרצון להחלים צ'יק צ׳ק היה חזק. רציתי שהדברים יקרו מהר, שאבין מה הסיפור שהגוף מספר, אעשה שינוי, אבריא ואצמח באופן מיידי. הופ אחד ושתיים! אבל לא תמיד שהדברים קורים מהר כרצוננו, או לפחות מה שאנו חושבים שהוא רצוננו. דווקא הזמן היה הסיפור פה. האפשרות להרפות לתוך התהליך האיטי יותר. הבנתי שאני זקוקה ורוצה זמן. זמן להקשיב, להתקרקע, להקשיב. וזמן, זמן לראות את השכבות השונות בתוכי.

אחת העוצמות שלי (אגיד בענווה) היא לראות ולשמוע מהר – לקלוט ניואנסים מסביבי ובתוכי. אני רואה ושומעת – מה הסיפור שהגוף שלי מדבר, מה הבקשה, מה הקפיצה שהאני הכי פנימי שלי מבקשת. ועם זאת, הרגש שלי לא קופץ מהר כל כך, הגוף לא קופץ מהר כל כך ובסופו של יום – גם כשאני רואה, התודעה שלי לא קופצת מהר כל כך. אחד הנושאים שעלו בי היו שאלת הלגיטימציה או המותר. שמעתי את הקריאה לחופש להיות האני השלם והמגוון שלי. ראיתי שאם ארגיש שמותר לי להיות האני הגדולה שבתוכי, הגוף לא יצטרך להיות הדובר שלי. ועם זאת לא קל לי לעבור כל כך מהר למותר הגדול והמלא הזה.

בקבוצת מטפלי פרחי באך שאני חברה בה נשאלה שאלה, איך אנו בוחרים תמציות במצב בו אנו רואים שכבות רבות הזקוקות לתמיכה? כשיש כמה בקשות והמון מידע ברגע אחד שנוכח ומחפש מענה.

שכבה שכבה. זו התשובה שעלתה בי.

פרחי הבאך, תמציות פרחים המניעות את כוחות הריפוי הרגשי שבנו, מדברות בתדר המים, תדר של הווה. תמציות אלו מורכבות באופן אישי בהתאם למקום בו אנו נמצאים בזמן זה. התמצית שאני מרכיבה ייחודית לתהליך של כל מטופל ומטופלת. גם כשאני רואה מידע ושכבות רבות הדבר הראשון אליו אני נותנת את תשומת הלב הוא למקום בו האדם נמצא ברגע זה. לקול הרגש הנוכח בשורש הבקשה ולתמיכה שהוא זקוק לה ממש עכשיו. פעמים רבות שאנחנו מבינים המון ברגע אחד – רואים את הכעס שקיים וגם את המבוכה, את ההתרגשות והבלבול שקיימת מתחתיה, מעליה או יחד איתה. אנו רואים שבעצם הכל התחיל אי שם בעבר, את הרגשות הגואים, את הרצון לעשות שינוי, את התקווה והחלומות, את הייאוש, את הבקשה להכניס תנועה חדשה לחיינו ועוד ועוד.

אך בסופו של יום אנו נמצאים איפה שאנו נמצאים ברגע הזה. מרגישים את הרגש הזה. מסוגלים לעכל את הדבר המסוים הזה. עוברים ריפוי שכבה שכבה בקצב האישי שלנו. לתת לעצמנו ברגע בו אנו נמצאים עכשיו היא עוצמה גדולה בעיני. בתמיכה וקבלה של המקום הזה, בחיבור לקרקע עליה אני עומדת כעת.

בתהליך הריפוי השורשי הדברים נעשים שכבה שכבה, בתחילה מורגשת תנועה בנדבך אחד ולאט לאט שכבות הבצל מתגלות ויש אפשרות לריפוי של שכבה נוספת, עד שאנו חשים את עצמנו בתנועה עמוקה של ריפוי וצמיחה.

הילל הזקן אומר "למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי", ופתאום המילים שלו מקבלות משמעות חדשה. מציאת הדבר האהוב עלי — לשם רגלי מוליכות אותי. אבל גם – למקום שאני אוהב – בו אני מרגיש, נוכח בהווה – שם רגלי מוליכות אותי – לשם אני הולכת. שכבה שכבה, כל פעם במקום בו אנו מרגישים ונמצאים ברגע זה. למקום הזה בו אני נוכחת כרגע, שם אני הולכת אלי, נמצאת איתי.

מאחלת לכולנו סוף שבוע מלא באהבה לשכבה הזו שאנחנו נמצאים בה ממש עכשיו.

—-

עבר – הווה – עתיד – בין רפלקסולוגיה ופרחי באך

הרפלקסולוגיה, אדמתית ושורשית. היא הבסיס עליו אנו צועדים, משם הגענו וממנה אנו מתחילים את התנועה שלנו בעולם. בכפות הרגליים נראה את מה שהיה, סיפור דרך הגוף, מאיפה התנועה שלנו התחילה. מהם העצמות איתם הגענו לעולם, הדפוסים והצעדים בה אנו הולכים שנים רבות. איזו תנועה אפשר לעשות מהשורש? מה יתן יד לריפוי מהמקור?

פרחי הבאך, מים זורמים, נוכחות של הוויה. הם הרגש, העכשיו, המקום בו אנו נמצאים ברגע הזה. נעים לאט לאט פנימה בשכבות הבצל, כל פעם מביאים ריפוי לשכבת הרגשות הנוכחית. פרחי הבאך מגיעים בענווה, איתך במקום בו את.ה נמצא.ת. מניעים את הבקשה אותה אנו מבקשים לעצמנו.

הרפלקסולוגיה ופרחי הבאך, השורש וההווה, הגוף והרגש, אפשרות לריפוי בשתי הרמות.

והעתיד?

שם נבדוק את הרצון. מה את רוצה להכניס לעולם שלך? איזה פלא יכנס במקום הזה שבו הכאב היה?

ואם לא ברור בדיוק, זה ממש בסדר. נחפש אותו יחד. לאט לאט יתבהר. תתחדד התחושה הזו של התשוקה, ה'בא לי' הזה שמאיר בתוכך ניצוץ של אור. ואולי נראה

שהניצוץ הזה, בעצם היה כאן כל הזמן, מאיר בפינות שביקשו לזרוח

הפוסט פרחי באך הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

טיפול דרך כפות הרגליים ניתן כבר בעת העתיקה במצרים ובסין העתיקה. המילה "רפלקסולוגיה" המוצאה על ידי יוניס אינגהם ששכללה במאה ה 20 את התורה לכדי שיטה. המילה רפלקסולוגיה גזורה מהמילה האנגלית Reflection שמשמעותה "השתקפות" מחד, ומאידך מן המילה "רפלקס" שמתייחסת לתגובה המתקבלת מלחיצה על הנקודות בכף הרגל.

כתיבה שלי על טיפול ברפלקסולוגיה –

~ מוסיקה וטיפול ~

המוסיקאים בחיי מספרים לי על הלמידה האין סופית ורבת השנים של המוסיקה. רובם התחילו בגיל צעיר בלימודי נגינה ותיאוריה, התאמנו שעות רבות, עברו דרך מורים בארץ ובחול. לקחו זמן ממושך הן ללמוד ולהתאמן כדי להמשיך לפתח את עצמם והנגינה שלהם. כשאנו מדברים על נוכחות הידע הזה בזמן הופעה או בזמן יצירת מוסיקה חדשה, עולה רעיון חוזר. למידה רבת השנים, מלאת הרבדים והשכבות, סופה בגולת כותרת אחת – והיא שמיטה. דווקא אחרי שנים של למידה ואימון – כדי לנגן באופן הכי 'טוב', יש צורך להניח לידע המודע ולשמוט אותו.

כדי להיות נוכח בנגינה, להתחבר אל המוסיקה ודרכה יש צורך להיות במצב של אי ידיעה. אי ידיעה זו היא למעשה התמסרות, השענות על הידע שכבר קיים בתוכם. לאחר שנים של למידה הידע נהיה חלק מהעצמי, הוא בסיס, עומק שכבתי שאין צורך 'להזכר' בו ולהחזיק בו בראש. ברגע ההתמסרות כל הידע גם הוא נוכח, אך הופך להיות חלק מהכל – מהגוף והתודעה, באופן שמאפשר לשמוט ולהיות נוכח. דווקא אם יאחזו בידע יהיה קשה יותר להיות בתוך המוסיקה עצמה.

בכל פעם שהשיחה הזו עולה אני חושבת -"יו, כמה שזה דומה למה שאני מרגישה בטיפול". בראשי מתוייקות תיקיות תיקיות עם ידע על איך, למה, מאיפה מגיע, מה הסיבתיות, איזה איבר, מה הדרך, מה זה אומר.. וכדומה. אבל במפגש עצמו, כדי להיות המטפלת הכי 'טובה' שאני, אני צריכה לשמוט. להיות נוכחת, להרגיש את המפגש של שניים, את האדם שמולי ולנוע שם. לא להחזיק בידע, אלא לדעת שהוא שם ולהשען עליו. למדתי לסמוך שהידע כולו נמצא אצלי ואין צורך להחזיק אותו בתודעה כפתקי שליפים. דווקא ההרפיה והאי ידיעה מביאה יכולת לחוש את האדם שמולי ולהיות הכי מדויקת. כשאני בנוכחות אני יכולה להרגיש, להיות במרחב עם הלב שלי ולהגיב באופן שהכי מתאים ברגע הזה. החכמה כולה נמצאת ומוטמעת בתוכי, והיא עולה בתזמון הנכון.

אני לומדת מרעיון זה לחיי הגדולים – על העוצמה שבנוכחות חסרת הידיעה. כשאנחנו בנוכחות אנחנו יכולים לחוש את האופן הכי מדויק להיות בו עבור עצמנו ועבור האנשים שסביבנו. בשבועות האחרונים התחוור לי שוב כמה האנרגיה של הנוכחות היא עוצמתית ברגעים של קושי. כשאני פוגשת קושי בתוכי או רואה אדם אהוב במצוקה פעמים שקיים צורך ראשוני לעשות עם זה משהו, להביא פתרון, עצה, פעולת ריפוי מיידית. שם אני נזכרת בנוכחות המקשיבה, המחזיקה את המרחב באנרגיה רכה. נזכרת ביכולת לדייק דווקא מהמקום ללא ידיעה, מתוך השמיטה והאמון בידע שנמצא בתוכי.

מאחלת לכולנו שבוע מלא באמון והתמסרות לידע שבתוכנו

———-

~ יונת הדואר ~

כמטפלת אני פוגשת בקשות שונות של ריפוי, אחת הצורות שבקשה זו מגיעה בה היא הבקשה לתיקון, להעלמת הכאב.

בבקשה של תתקני אותי יש כאב גדול מעבר לכאב הפיזי, יש חוויה בה הגוף נתפס ומורגש ברגע הזה כמקולקל, משהו שיש לתקנו. פעמים רבות הכאב כבר גדול או ארוך כל כך שכבר אין כח אליו, פשוט רוצים שדי.

בחלק מהמקרים לצד האמירה הברורה במילים, הגוף משדר שדר של "תני לי להיות בכאב שלי, בפורקן שלי, תהיי איתי בו."

כשאני מגיעה למקום הזה כמטפלת, בו יש התנגשות בין הבקשה במילים לבקשה של הגוף אני קודם כל לוקחת עוד נשימה, מרפה עוד קצת ומחפשת את המקום של הענווה בתוך הרצון הראשוני להעלים את הכאב.

שם, בין השדרים השונים אני מרגישה כמגשרת. במקום הזה אני בבין לבין, בין השדר בדיבור ובין השדר שבגוף. שם יש לי מקום של מקשיבה, גם לזה וגם לזה.

שם, אני יונת הדואר, מעבירת המסרים.

במקום הזה, אני מספרת למטופל את הסיפור שאני שומעת מהגוף. מספרת במילים, במגע, בכוונה. וחזרה, שואלת את הגוף האם אפשר עכשיו כבר להרפות? האם עוד יש אריה? תומכת ומקשיבה, מה הכאב הזה מבקש? איפה אפשר להניע? איפה לתמוך?

הלוך ושוב, לאט לאט התדרים מתחברים, המידע עובר מכאן לכאן, משהו בגוף מאפשר, משהו נפתח במחשבה, דלת לריפוי נפתחת.

ליל מנוחה שיהיה לנו

———-

~ נגינה וטיפול ~

כשאני יושבת לחפש שיר על החלילית הראש כמעט ולא נוכח. הוא מתבונן אך לא לוקח פיקוד. הידיים כמו זזות מעצמן, איתות בבטן פנימה, בסרעפת, בכתפיים, מסמן לעלות או לרדת, ימינה או שמאלה. משהו בתוך הגוף שלי מושך לכאן או לכאן.

כך בחיפוש מנגינה, וכך בטיפול במגע.

משהו מהבטן פנימה מושך, כמו מגנט אל עבר נקודה מסוימת. אני מניחה יד על הכתף והמטופלת עוצמת את עיניה. משהו מבקש לנוע אל עבר הברכיים, מבקש שם מגע. מניחה את ידי ויש חיבור, הגוף מבקש להתמסר, שם.. הברכיים כמו מתמלאות והגוף מבקש להמשיך, לנוע, שמאלה, ימינה, אל עבר כפות הרגליים, בעדינות יותר, עם כוונה חדשה.. כן, כאן זה התו.

ממשיכה במגע בנקודה זו, הראש אומר – "כבר הרבה זמן את כאן, אולי תעברי הלאה?", אבל הגוף מבקש עוד, ואני נשארת.

היא אומרת, כן בדיוק, שם משהו נרפה. ואני בתוכי מחייכת וסומכת עוד קצת על המשיכה שבין הצלילים.

יש לי מטופל שאומר שהרפלקסולוגיה היא אמנות, עבורו תנועת הידיים משולה לריקוד הרמוני. באמירה זו אמת גדולה נוספת ומדויקת עבורי. יש באנרגיה הזו, בתנועה בין הצלילים, מקום בו הספק יכול רגע לנוח, לפנות מקום לידיעה של ההווה.

אומרת תודה על רגעים שכאלו 3>

שיהיה המשך שבוע טוב מלא ברגעים של התמלאו

————

~ כאבים בכפות הרגליים ~

לאחרונה הגיעו אלי מספר מטופלים עם כאבים בכפות הרגליים. הכאבים מגיעים בדמויות שונות, בין אם כדרבן, גיד כאוב, מפרק שקשה להניע ועוד כאבים שונים ומיוחדים.

כפות הרגליים, שני איברים קטנים ועצמתיים הנושאים את כל גופנו. כפות אלו מהוות את החיבור הכי ישיר שלנו לאדמה, נותנות לנו יציבות ובסיס בהליכה. מעבר להיותן קרקע, כפות הרגליים נותנת לנו יכולת להיות בתנועה, הן שמסוגלות לעשות צעד עצמאי לכיוון חדש ולשינוי.

שימו 3> מתי הופיע הכאב בכפות הרגליים?

פעמים שכאב מופיע בזמן של שינוי, כשהקרקע שלנו נמצאת בתנועה. ברגעים שכאלו אפשר לעצור, לתת מגע אוהב ותשומת לב לאיתותי הגוף, מה הגוף שלי מבקש ברגע הזה?

הפוסט רפלקסולוגיה הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

דמיון אינטראקטיבי היא שיטת טיפול המתמקדת בקבלת תשובות ומידע מתוך תת-המודע של האדם. תפיסה זו רואה בתת המודע של האדם אוצר – ממנו נובעים התשובות, העוצמות והידיעה הפנימית שיש לכל אחד ואחת. בדמיון אינטראקטיבי הדגש הוא על החוויה והמידע שעולה מתוך המטופל. ההנחיה של המטפל מתמקדת על אחזקת מרחב ושאילת שאלות מדויקות המאפשרות לתשובות לעלות מתוך דמיונו של המטופל. 

ניתן להשתמש בשיטה זו כדי לקבל בהירות על מצב רגשי או גופני.

אני כותבת על דמיון אינטראקטיבי –

דצמבר 2019

הקשבה פנימה היא פוקוס מרכזי שלי במרחב הטיפולים (ובחיים ). הקשבה לקול הפנימי, הקשבה לקול הגוף – אותו סיפור דרך עדשה אחרת.

אחת הדלתות המרכזיות להקשבה פנימית היא דלת הדמיון.

״אבל אני לא יודעת לדמיין!״

כל כך הרבה אנשים אמרו את המשפט הזה רגע לפני שעלה להם דימוי של דג או ניצוצות או צבע צהוב.

עבורי תמיד ידעתי שזה אחד הכלים החזקים שלי. הייתי ילדה חולמת חלומות בלילות ובערות, מדמיינת מרחבים ותנועות. הדמיון עבורי תמיד היה פשוט וקל. בהתחלה חשבתי שהם צודקים כל ה״לא מדמיינים״, שאולי עבורי זה קל אבל שזה לא משהו שכולם יכולים לעשות.

עם הזמן גיליתי שכולם כולם יכולים לדמיין, השאלה היא רק – מה היא דלת הכניסה שלך לעולם הדמיון? איזו שאלה את.ה צריכ.ה כדי לראות ולשמוע?

דרך הדמיון אני פותחת מרחב לאדם שמגיע להקשיב לעצמו. בשכיבה או בישיבה נסב את תשומת הלב למקום בגוף המבקש. אולי זה מקום כואב, אולי יש בו חרדה, אולי יש בו כמיהה או התרגשות. נתבונן על המקום ונראה אילו דימויים עולים ממנו. פעמים שיש צורה או צבע שעולה. פעמים אחרות ממש סיפור, הבטן מבקשת ממני כך וכך. האגן אומר כך והראש אחרת. הגוף אומר – באנרגיה כזו הוא יוכל להרפא, לצמוח, להרפות.

אני שואלת

והתשובה עולה מתוך האדם המתבונן.

אני מרחיקה את המחשבה שלי – לא מנחשת, לא יודעת דבר.

מרחק מנטלי. ורק אז שואלת.

שאילת שאלות היא אמנות, בתוכה המפתח לתשובות שיש בהן ידיעה. למדתי לדייק את השאלות למי שעומד מולי, לשאול בשפה של מי שנמצא. וכך לכל אדם יכולה לעלות תשובה מתוך עצמו לגבי עצמו, על כל שאלה שיש לו.

הסיבה לפתוח מרחב בו אדם שומע מתוך עצמו היא קודם כל כדי להחזיר את העוצמה לעצמנו. שנית, מהמרחב הזה מגיע המידע המדויק ביותר. הוא מאפשר לנו לדעת לאיזה כיוון ללכת. מאפשר לנו לשמוע מה יעזור לנו להרגיש יותר טוב.הראש שלנו הוא יצור מלא במידע סותר, מילים וקולות לרוב. כשאנו נכנסים למרחב של הקשבה לגוף מתקבל מידע שיש בו חוויה של ידיעה. הספק נח לרגע. תחושה של כן. זה זה. זו התשובה. זה מה שאני זקוקה לו עכשיו.

וזה קל. כן קל. גם לספקנים פה שקוראים קל לא רק למי שהתנסה. קל גם למי שאף פעם לא נתקל בסיפור הזה של להקשיב פנימה או להקשיב לגוף. כל החכמה היא להיות פתוחים ומאפשרים לשמוע.

ואני רואה כשאנשים עושים שינוי מתוך ההקשבה פנימה הדברים משתנים. משתנים ממש, שינוי פיזי. לא לרגע ואז חוזר, משתנים מתוך השורש . הבטן כבר לא כואבת, המגרנות של ראשון בבוקר כבר לא מגיעות, ברור מה הרצון שלי עכשיו בחיי, הרוגע חזר וכבר כמה חודשים שלא היה התקף חרדה.

והתשובות באות מתוכנו. לא ממני המטפלת. מתוך המטופל עצמו.

הסיפור הוא רק לפתוח מרחב להקשבה.

לשאול את השאלות המדויקות.

לבוא עם עין אוהבת ומקבלת

לכל תשובה שתעלה מתוכנו.

———-

איך הדמיון שלך נראה?

אם יכולתם לדמיין את הדמיון שלכם, איך הוא היה נראה?

קחו רגע ושימו לב, האם משהו עולה בדמיונכם.

.

.

.

רגע רגע, אל תרוצו קדימה, עצמו עיניים ותנו לשאלה להדהד במרחב.

איך הדמיון שלי נראה?

.

.

.

.

.

בספר של עמוס צור ׳להיות פרפר – כוחו המרפא של הדמיון׳ הוא מספר על הפעם הראשונה שהתבקש לדמיין את הדמיון שלו – ״רציתי מאוד לפגוש אותו (את הדמיון) וגם פחדתי. פחדתי שלא אצליח. פחדתי שאם אפגוש אותו, לא אדע מה לעשות בו. פחדתי מאוד…. עצמתי עיניים ושאלתי את עצמי: איך הדמיון שלי נראה? ראיתי רק שחור…בעוד כמה דקות העיניים יתרגלו לחושך ואוכל לראות מסביב. עדיין ראיתי רק שחור. היתה לי תחושה שמשהו עף שם מעלי, ושמעתי רחש. שאלתי את עצמי, איזה מן רחש זה? ועניתי שזה כמו רחש של כנפיים. הסתכלתי לכיוון הרחש. משהו ניצנץ שם. כמו גחליליות. כאשר העיניים התרגלו לחשכה ראיתי שם משהו דומה לפרפר… זה היה פרפר גדול ושחור ועל כנפיו היו מעגלי זהב…״

בפעם הראשונה שהתבקשתי לדמיין את הדמיון שלי ראיתי אותו כדמות כחולה משתעשעת, היא היתה קופצנית וארוכה, גמישה וקצת קונדסית. התמונה הזו הביאה איתה ידיעה חדשה לגבי האופן בו אני תופסת את הדמיון שלי, חיבור וקרבה חדשים אליו ואל עצמי.

עולם הדמיון יכול להיות שובב ופרוע, מסתורי וקסום. עולם שנמצא על גבול החלום, בו יש חופש תנועה ופעולה בטוח לחלוטין. עם זאת, אצל רבים מאיתנו יכול להיות פחד גדול לגשת לעולם זה.

צור ממשיך וכותב:

״שנים רבות לא העזתי לפגוש אותו (את הדמיון). פיתחתי טכניקות של הכחשה, של התעלמות, של ניתוק. הגדרתי את עצמי כאדם חושב והגיוני, בעל כללים ומסגרות ברורים; למדתי לאסוף נתונים, ידעתי להסיק מסקנות. דבר נבע מתוך דבר ותמיד היה סדר בדברים.

חשבתי שאני יודע, ולא ידעתי שאיני יודע.

כשנפגשתי לראשונה הם טכניקות וכלים של דמיון, מיקמתי את עצמי במקום של כבוד ברשימת סרבני הדמיון. רשימה שכלולים בה כל אלה שמסיבה זו או אחרת אינם מצליחים, אינם רוצים, אינם יכולים או אינם יודעים לפגוש את הדמיון. אמרתי שאין לי דמיון, והאמנתי בכך. לא הייתי מבין על מה הוא מדבר. אולי הייתי נזכר באוסף הפרפרים שהיה לי פעם. גם זה רק אולי.

עכשיו אני רואה את הפרפר."

גם אחרי שש שנים כמטפלת אני מופתעת בכל פעם מחדש ביכולת של כלי הדמיון להביא לריפוי ובהירות בקלות, גם לסקפטים ול'לא מדמיינים' הגדולים ביותר. דרך הדמיון אפשר לגשת לכאב מדלת חדשה, לתת לו צבע וצורה, לשמוע מה הוא מבקש. דרך כלי הדמיון התלבטות ישנה מקבלת פתאום תמונה בהירה -"הינה, כך נראה השביל שלי". כאב שמציק כבר המון זמן, קושי שמלווה וכבר ניסינו בכל דרך לפתור אותו, פעמים רבות שדרך הדמיון אפשר לשאול שאלות ולנוע למקום חדש בקלות מפתיעה.

בשבילי עולם הדמיון תמיד היה חבר קרוב, מקום בו הייתי מפליגה כשאני בודדה, מקום בו לא הייתי צריכה לפחד להביא את כל כולי השובב והפרוע. מאז שאני מלווה אנשים למדתי שעולם הדמיון הוא גם מקום בו אני יכולה לקבל תשובות כשיש ערפל ובלבול, מקום להכרות עמוקה על עצמי, מקום בו אני יכולה ליצור תנועה וריפוי בחיי בפשטות. זרע נשתל באדמת הדמיון ופירותיו צומחים בחיינו הממשיים.

מאחלת לכולנו סוף שבוע מכורבל וחמים, מלא במסעות מופלאים בדמיון

הפוסט דמיון אינטראקטיבי הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

היופי של החשיבה הוא שאין צורך להרים מטענים כבדים, רק להבין מהי התמונה הבסיסית שאותה בוחרים, ואם היא מאבדת כיוון או נופלת, צריך לדעת להרים אותה כלפי מעלה…" (אירינה אוסוסקין).

"פיזיקה משפחתית" מדברת על שפה להתפתחות מחשבתית, הניתנת ללמידה ולשימוש יומיומי. הידע של פיזיקה משפחתית מאיר לנו על התהליך המחשבתי שילד עובר מרגע הוולדו. פיזיקה משפחתית מציגה מודל הנותן תמונה פשוטה כיצד להכניס את התהליך במודעות לתוך הבית ולאפשר התפתחות גם ברמת החשיבה. 

כתיבה שלי על עקרונות מתוך הפיזיקה המשפחתית

———

~ אי- התערבות בחשיבה ~

מורים והתערבות בחשיבה

אחד העקרונות המובילים בפיזיקה המשפחתית היא אי התערבות בחשיבה.

"ברמה המחשבתית, ככל שאדם מתרחק יותר, כך הוא מפריע פחות ומאפשר לתהליך להתפתח בכיוון הרצוי" (פיזיקה משפחתית – עקרונות, אירינה אוסוסקין).

להתערב בחשיבה משמע לחשוב בשביל מישהו אחר. זה יכול לבוא לידי ביטוי במחשבה – "המחשבה שלו היא טעות". או למשל בחשיבה החושבת את דרכו של האחר עבורו "הוא צריך לעשות כך וכך או צריך לחשוב כך וכך". פעמים רבות אנו מתערבים בחשיבה מתוך רצון טוב, רצון לעזור או להקל על אדם אהוב.

עם הזמן והחקירה גיליתי כמה מקומות בהם אני מתערבת בחשיבה, במיוחד עם הקרובים אלי ביותר. בנוסף גיליתי שבתחום ההוראה לא פשוט להיות מורה שלא מתערב בחשיבה.

אם אני מעבירה לך מידע אני חושבת בראשי שיש מידע שיכול לעזור לך, מידע מחשבתי. את המידע הזה אני מעבירה אליך בשיעור.

היכולת לחשוב את דעתי לגבי דרך מסוימת ובו זמנית לשחרר מהתפיסה שלי לגמרי, לגביך, היא מעלה גדולה ולא פשוטה.

לקבל בתוכי, במחשבה שלי, שהדרך והשביל שלך ידועים לך מעבר למה שאני יודעת הוא משהו שאני שואפת אליו יום יום. להיות בשחרור ואמונה, אמונה בקו הייחודי של מי שמולי, מעבר לתפיסה שלי על הדברים.

כשאנו במקום הזה, תומכים בקו הייחודי של מי שמולנו, נמצאים באי-התערבות בחשיבה, אם מול בת הזוג, הילדים, מטופלינו, שם אנו מאפשרים צמיחה אמיתית על הקו שלהם.

הנהגה מסוג אחר

—————

~ הנהגה של זוג – הובלה בתמיכה ~

כחלק מהמפגשים עם נשים בחיי בתוך ומחוץ לליווי הטיפולי, עולה נושא ההנהגה. או ליתר דיוק תרבות ההנהגה במקומות עבודה וכיוצא מזה בעולם הפוליטי והחברתי בכללותו. מעולמן של נשים עצמתיות אלו עולה תמונה המספרת על סוג הנהגה מסוים, הנהגת יחיד.

בהנהגת יחיד אחד או אחת מוביל את הדרך, עם חזון ברור, סוחף את האחרים אחריו בשורה והיררכיה ברורה של השפעה. בהובלה הזו פעמים רבות יש אנרגיה מאוד ליניארית וחדה, קולנית ואף דורסנית.

מקולן של נשים אלו עולה גם חזון, בקשה לסוג הנהגה אחר. הנהגה עגולה ומכילה יותר, כזו המאפשרת לעוד קול להשמע, כזו שפתוחה, שומעת ואולי אפילו מקשיבה לקול ההוא שמדבר בשקט. בפיזיקה המשפחתית מדברים על הנהגה שכזו, הנהגה בזוג, או בשמה – "הובלה בתמיכה".

מה זה אומר? בהנהגה זו החשיבה הופכת מחשיבת יחיד לחשיבה בזוג. זו הנהגה בה אין אדם אחד העומד בראש – אלא קיים מוביל ותומך, ושניהם חשובים באופן שווה לתנועה של הרעיון. בהובלה מסוג כזה, כשאני נתקלת ברעיון או התלבטות אני חושבת דרך הזוג שלי, מקבלת מידע ממנו, מאפשרת חשיבה של שניים. בחשיבה כזו יש משהו עגול, פתוח, המאפשר למגוון של קולות להשמע במרחב.

חשיבה זו נוגעת לעולם העסקי והפוליטי, אך רלוונטית מאוד לעולם הזוגיות, ובמיוחד לאלו המחפשים אותה. פעמים רבות נראה שכשקיים קושי לברוא זוגיות בעולם (כשיש רצון כמובן), נמצא אישה או גבר הנמצאים בחשיבה של יחיד. אימוץ חשיבה של זוג בתוך התחלה של קשר זוגי או כשהקשר נתקל במצוקה יוצרת זרימה חדשה בחשיבה, מניעה מפגש המחזק ובונה את הקשר מחדש.

———-

~ תמיכה מחשבתית ~

מאז שאני ילדה קטנה אני זוכרת את הקושי הגדול שלי עם התערבות בחשיבה שלי. כשמישהו רוצה להגיד לי מה לעשות במקום לחשוב ביחד איתי. כשמישהו מחליט שהוא יודע את התשובה עבורי מבלי להיות בקשב אלי. זה יכול להיות ממש בתדר עדין, בתחושה שאני מקבלת מהאדם שמולי. חשוב לי להקיף את עצמי באנשים שתומכים בי מחשבתית. שסומכים על הקו שאני רואה עבור עצמי.

בפיזיקה המשפחתית קיים הרעיון של תמיכה מחשבתית. זו תמיכה שלא מתערבת בחשיבה. כזו שתומכת בחשיבה שלי ומנסה לעזור לי לצמוח על הקו שאני רואה בעיני רוחי. זה יכול להיות בקבלת החלטה, בהתבוננות במערכת יחסים בחיי, בקבלת תשובה – ללמה גופי כואב?

פעמים רבות שאני פוגשת את הרצון לתמיכה שהיא ישועה. שהתומך/ ההורה/ המטפל ידע עלי יותר ממני, שהוא ירפא, שאני אספר לו את ההתלבטויות שלי והוא יתן לי את התובנה, את ה – אמת על החיים.

גם בתוכי יש פעמים משיכה לשמוע את ה – תשובה עלי, על החיים שלי. לנוח קצת מהחיפושים, לקבל ריפוי ומענה טוטאלי מבחוץ.

איך אפשר לקבל תמיכה שהיא תמיכה אמיתית?

לא תמיכה שמחליפה את המחשבה שלי. לא קביים לנצח.

תמיכה שהיא מרחב לפיתוח ההקשבה לעצמי, לחידוד החשיבה העצמאית שלי.

תמיכה שפותחת מרחב להקשיב לקול החכם והיודע בתוכי.

קול שיודע לספר מדוע הגוף שלי מגיב עכשיו ומה הוא מבקש ממני.

שיחה שיודעת להגיד איזו תנועה תאפשרת לי ריפוי עמוק ושורשי.

כי טיפול שהוא באמת מיטיב יגדיל את האדם מתוך עצמו, יחזיר את העוצמה אלי – המחפש.ת לשמוע.

טיפול מיטיב ילווה את המסע שלך ויפתח לך מרחב להקשיב לעצמך ולגופך.

כמה אני מבקשת להביא כוונה שכזו למפגש. לפתוח מרחב להקשבה, לקול הפנימי של כל אחד ואחת. קול שאנו יכולים לשמוע בקלות ובפשטות, שקרוב למודעות שלנו הרבה יותר משנדמה לנו. ואז נקבל כלים אמיתיים, כאלו שיאפשרו לנו ריפוי וצמיחה בצמתים הבאות בחיינו. כאלו שיצמיחו אותנו מתוך השורש.

שבוע נפלא מלא בתמיכה שורשית שתהיה לנו

———-

~ ריכוז ~

בבית שלי אני מבקשת לבנות מרחב שיש בו ריכוז. אני מכוונת ליצור אנרגיה שבה אני יכולה להיטען, בה יש שקט שמנקה לי את הראש, בו יש שפע שמאפשר לי להתפנק ולהרפא.

הפינה בה אני מטפלת היא פינה מיוחדת. פינה בה אני מציירת, תופרת, מתכוננת לשיעורי פיזיקה משפחתית. בפינה הזו אני בונה ריכוז. בונה מרחב שיש בו קרקע להתרכז על חלום, על מטרה, על רצון.

לכאן אני מזמינה נשמות אהובות, שיביאו את פקלאותיהן, יניחו אותן לשעה, ויאפשרו למחשבה להרפא, לגוף להרגע ולעצמן לחלום את הרצון שלהם.

במקום בו אנו בונים ריכוז, שם יש כבר אפשרות לנוע בקלות יותר למקום שאנו מבקשים לעצמנו. שימו לב גם בבית או במקום העבודה, איפה קל לי להתרכז? למה אני זקוקה במרחב שלי כדי שהמחשבה שלי תהיה אחת, נקיה מאחרות, מרוכזת בדבר אותו אני מבקשת ליצור?

לפתוח את הבית שלי אומר עבורי שאני מאפשרת לא.נשים אותן אני מלווה להגיע למקום בו ליבי אוהב. מאפשרת לבית הזה, בין העצים והציפורים, להביא ריפוי לעוד נשמות אהובות. במרחב הזה יש אפשרות להתרכז אחרת, לחלום אחרת, כאן אפשר להתקרב ולהרפא עוד קצת.

———-

כמו אצל הילדים הקטנים גם אנחנו זקוקים לפעמים לטקס לפני הכניסה לשינה, רגע של התכנסות והרגעה מהשבוע שהיה.

הכניסה הרגועה לשינה היא משמעותית לריכוז ולמצב הרוח שלנו ביום הבא. היא מאפשרת לנו להיות במרכז שלנו בקלות.

אפשר לתרגל נשימה, מעבר בדמיוננו על היום שעבר, אמירת תודה או בקשת משאלה רגע לפני השינה.

———-

~ תמיכה מחשבתית אצלי בחיים ~

אבא שלי ואני

תמיד היה לנו קשר מיוחד, איש תומך בי בדרך שלי.

יש בתמיכה של אבא שלי משהו מיוחד. לא דוחף ומצפה, נותן לי מרחב כמו שאני אוהבת אבל עם לב אוהב אוהב בו זמנית. הוא רואה בי את העוצמה שלי ויודע להגיד את המילה הנכונה ברגע הנכון, או פשוט להיות בשקט איתי. לא מתערב לי בראש, לא נלחץ להביא תשובה. נוכח ברגיעה וביטחון לידי. אני יודעת ומרגישה את הכח שהוא נותן לי.

בעבר טיפלתי בירושלים, אך אחרי המעבר לעין הוד לקחתי הפסקה נוכח המרחק. אחת הסיבות המרכזיות שהחלטתי לחזור היתה המרחב שאבא שלי פתח עבורי וההזדמנות לטפל לצידו בקליניקה.

אבא שלי רופא משפחה, ואני מטפלת בחדר לידו בקליניקה הנעימה והביתית. כאן, בירושלים, אני מרגישה את התמיכה שלו, אחד הדברים הכי מחזקים ומרפאים עבורי. כשאני יושבת במרחב של הקליניקה אני מרגישה ביטחון ואמון בעצמי. כשאני מרגיעה לירושלים אני מקבלת תמיכה מחשבתית מהזן הטוב ביותר, מאפשרת לי לגדול על הקו הייחודי שלי. תמיכה זו גם מלמדת אותי איך לתמוך מחשבתית במטופלים שלי. איך לתת מרחק בחשיבה בלי להתערב, לתמוך ולאהוב בו זמנית.

כתבות על פיזיקה משפחתית:

במגזין 'את' 

אתר הבית של הגישה

הפוסט פיזיקה משפחתית הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.