האחת שומטת אל הדאגה. ״תני לי לשמוט את כל השקים״ היא אומרת ״לתת אליך הכל, שתחזיקי, תתקני, תרפאי אותי ותחזירי לי אותי אחרת״. היא רוצה לכאוב את הכאב, להגיד שזה לא הוגן, לספר שוב ושוב את הקושי. לנוח בתוך הצער והחיבוק של האם האוהבת.

״אין לי כח״ היא אומרת. ״עייפתי מלנסות להביא טוב לחיי״.

״אני מוכנה לחזור לרחם, להיות עוברית קטנה. אפס הפרדה, מקסימום הרפיה אל השד המזין״.

השניה, עצמאית, אמזונה עצמתית. לא זקוקה לאף אחד. היא יודעת הכל. מחזיקה הכל. יוצרת את גורלה בשתי ידיה. רוצה אוכל מכינה, רוצה שפע מביאה. היא בפעולה מתמדת, לעולם אינה נחה.

יוצרת את חייה באנרגית יאנג חדה. לא מבקשת עזרה, הוא זר לה העניין הזה של התמיכה. ״אני יכולה לרפא את עצמי, לברוא את גורלי״. היא אומרת. ״אני לא צריכה את העזרה של אף אחד״.״ בלבדות, שם הכוח שלי, הניחו לי לנשום בחופשיות.״

ואני רואה את שתיהן. בתוכי, בנשים בקליניקה, בנשים בחיי.

שתי הנשים, רגע שם ורגע שם.

שתיהן נמצאות בכולנו, מחפשות את האמצע, את המקום בו אפשר להיות גם וגם. להוריד את העיניים המבקרות, לאפשר לשתיהן לקבל מקום.

מאחלת לנו לראות את השתיים בתוכנו ולתת לשתיהן אהבה ומקום להתבטא ולקבל. 

—————

 שתי נשים חלק #2

שתי נשים

האחת מצילה, מזינה ודואגת בכל רגע.

אם פולניה, מרוקאית, אמריקאית. מתקשרת ודואגת, מאכילה ובודקת. ״יש לך מספיק?״. ״תתקשרי בכל שעה״. ״קחי לך עוד קצת לדרך. שיהיה״. היא תמיד נמצאת עם לב אוהב. נוכחת ונותנת. ולעצמך מה תרצי, אני שואלת? ״לתת לאחר״ כך היא אומרת. והיא דואגת, כשלא מתקשרים. ולפעמים נפגעת שלא רוצים לאכול את מטעמיה, לקבל מדאגתה.

בלבד יש חלל, הלב שלה מבקש להיות בחיבור ובנתינה.

השניה, משחררת לנצח. העצמאות היא הערך העליון.

יודעת להסתדר לבדה, ציידת חזקה. מלמדת כלים להישרדות ללא טיפה של דאגת יתר. ״קחי כלים ותסתדרי לבדך״ היא אומרת ״יש בך עוצמה. השתמשי בה״. ״אני לא אציל אותך כי זה רק יחליש אותך״ היא מוסיפה. ״נולדת לשרוד אז תשרדי, תלמדי את עצמך לצוד ותדאגי לעצמך. ״היי כמוני״ היא אומרת, ״חופשיה ובודדה בעולם. זו עוצמתי״.

ובתוכנו שתיהן. ובתוכי שתיהן, ובתוך הנשים בחיי גם וגם. מכירה את זו וגם את זו. מבקשת למצוא את האיזון ביניהן. שתיהן חיות בתוכנו, מגיעות מסבתותינו, מדור לדור קיבלנו אותן אלינו.

כל אחת מבקשת דבר וכואבת דבר,

ובתוך כל אחת עוצמה של הזנה ויצירה. 

הפוסט שתי נשים – החלקים בתוכנו הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

התנועה שלו במרחב הגיעה בשלל רגשות וגוונים, בושה, חווית חוסר יכולת, פחד, ביקורת עצמית ועוד חברים נחמדים שכאלו

חוסר ביטחון הוא אחד הדברים הלא פשוטים שאנו מתמודדים איתם בחיינו, יש רצון להתגבר ולגדול, להרגיש ביטחון בכל מרחבי חיינו. אך בואו ואגלה את הסוד – חוסר ביטחון לעולם לא נעלם לחלוטין מתוך המרחב שלנו. בשבע שנותיי כמטפלת מעולם לא פגשתי אדם ללא חוסר בטחון באספקט מסוים של חייו. גם אני, מתמודדת על בסיס שבועי עם תחושות של חוסר ביטחון.

למדתי מעצמי וממטופליי שהסיפור הוא לא להעלים רגשות, אלא לנוח איתם בשלום, כחבר, כידיד.

אחד הדברים המרכזיים שמקשים על תנועה של צמיחה היא חווית אי הלגיטימציה להרגיש רגש מסוים. "אני לא אמורה להרגיש את הפחד הזה כי כבר ראיתי ששום דבר לא קורה כש…." "אני לא אמור להרגיש את חוסר הביטחון כי כבר נוכחתי פעמים רבות שאני יכול…" אי הלגיטימציה להרגיש יוצרת ניתוחים והתבוננות רבה שמקשה על תנועה. אנו מחפשים סיבה לכך שרגש הוא לגיטימי, סיבה לכך שמותר לי עוד לפחד. במקום – פשוט *מ ו ת ר* לי לפחד.

אי הלגיטימציה גוררת איתה את חברתה – חוסר הסבלנות – יאללה אחת ושתיים להתגבר על המהמורה הזו. יאללה, לגבור על הרגשות הקשים ולהכניס אותם למגירה הקרובה. השילוב של השתיים האלו יוצר כאב בחיי אנשים רבים.

שבע שנים של ליווי נשים וגברים בשבילי החיים לימדו אותי שהדרך הכי יעילה להרגיע רגש, ולקבל את מתנתו (על מתנותיו בפוסט אחר) היא לתת לו לגיטימציה מלאה. לשבת איתו, להרגיש אותו לרגע ולתת לו להיות נוכח במרחב. לשבת איתו ולהחזיק לו יד, להגיד לו שמותר לו לדבר, שאני יודעת – "זה באמת לא קל". באיזה אופן פלאי זה הדבר שהכי יוצר מנוחה. לנתח את הסיבתיות שוב ושוב או לנסות לנוע מהרגש הקשה לרוב רק מגבירים את הקול שלו.

ברפלקסולוגיה עולם הרגשות משול ליסוד המים, בכף הרגל זה אזור קשת הרגל. שם בעולם הרגשות יש בקשה להיות בנוכחות, להרפות לתוך זרימת הנהר, להרגיש את הרגש ולתת לו רגע לשטוף אותנו, לדמעות לצאת. חשוב לומר – יש חשיבות באדמה יציבה בתוך הנהר הזה. האדמה – היא זו שאומרת שהכל יציב בתחתית המים הזורמים. היא זו שאומרת שאני אהובה בתוך כל מצב. ועל כן מותר ואפשר להרגיש הכל. כשיש לנו אדמה יציבה = משמע תמיכה מבפנים ומבחוץ – אנו יכולים לשבת עם הרגשות שלנו. האש והאוויר שהגיעו בדמות הניתוח והפעולה יכולים לנוח לרגע.

תרגול ישיבה והזרמה של רגשות יכול להיות חוויה מציפה בתחילה, ועל כן טוב לעשות אותו במינון הנכון לכם, בחדר שנעים לכם. לאחר מכן ללכת לעשות משהו כייף ומנחם, לדבר עם חברה או בן.ת זוג, לקבל תמיכה ואדמה יציבה.

הזרימה בתוך הנהר מאפשרת לנו לעשות צעדים של תנועה בתוך החיים ולא לחכות שהרגש יעלם. כשרגש מקבל לגיטימציה אפשר לנוע – לעשות צעד של מה שאנו רוצות להכניס לחיינו. לא כי התגברנו על הפחד, הבושה, החוסר ביטחון. אלא כי אנו לא במלחמה מולו. כי אנחנו יכולות לעשות תנועה של צמיחה תוך כדי החזקת יד אוהבת לקשת הרגשות שבתוכנו.

המשך שבוע מלא בקבלה ואהבה של שלל הצבעים שבתוכנו

הפוסט חווית הלגיטימציה ככלי לריפוי הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

המרחב הטיפולי הוא מרחב בו אני מתרגלת רכות.

בעולם של מטלות ומשימות, במפגש הטיפולי אני מתרגלת לשמוט, לרכך, להאמין ולהיות נוכחת.

כשאני פוגשת את הקולות המאשימים, הנוקשים והדורשים, שם אני פותחת להם מרחב, נותנת להם לנשום. מביאה אפשרות אחרת, עיניים רכות, לב רך.

שם אני מתרגל בתוכי רכות ומאפשרת לאדם שמולי להעתיק למרחב שלו את האנרגיה הזו.

כשאני נוגעת בגוף, בכפות הרגליים, אני מתרגלת כוונה של אהבה ללא תנאי, של מותר, של אפשר לנשום.

הריפוי מתרחש לכל הכיוונים, גם אני יוצאת רכה יותר, מאפשרת יותר, נושמת יותר בתוכי.

והרכות הזו, איזו קוסמת היא. כמה תנועה היא מאפשרת, זרימה של ריפוי, הרפיה ונשימה.

מאפשרת מרחב לשמוט ולהביא את האור שלנו ללא מאמץ,

בנינוחות זוהרת.  

——————

That I would be Good

–

מוקדש לכל מי שצריך.ה היום לשמוע

מילים אוהבות שכאלו

"שאהיה טובה אפילו אם לא עשיתי דבר

שאהיה טובה אפילו אם בזו לי

שאהיה טובה גם אם נשארתי בבית חולה

שאהיה טובה אפילו אם עליתי עשר קילו

שאהיה בסדר אפילו אם פשטתי את הרגל

שאהיה טובה גם אם נשר שערי ונעורי

שאהיה נהדרת גם אם כבר לא הייתי מלכה

שאהיה אדירה גם אם לא הייתי יודעת כל

שאהיה נאהבת אפילו כשאני מאלחשת את עצמי

שאהיה טובה אפילו כשאני מוצפת

שאהיה נאהבת אפילו כשרתחתי

שאהיה טובה אפילו אם הייתי תלותית

שאהיה טובה אפילו איבדתי את שפיותי

שאהיה טובה איתך ובלעדיך"

אלאניס מוריסט

תרגום חופשי שלי

Dedicated to all that need to hear these words today

"That I would be good even if I did nothing

That I would be good even if I got the thumbs down

That I would be good if I got and stayed sick

That I would be good even if I gained ten pounds

That I would be fine even if I went bankrupt

That I would be good if I lost my hair and my youth

That I would be great if I was no longer queen

That I would be grand if I was not all knowing

That I would be loved even when I numb myself

That I would be good even when I am overwhelmed

That I would be loved even when I was fuming

That I would be good even if I was clingy

That I would be good even if I lost sanity

That I would be good

Whether with or without you"

Alanis Morissette

————————

"Vulnerability Is The Best Measure Of Courage"

Dr. Brene Brown

מסתכלת עליך, על גברת האומץ, כמה משמעויות, סיפורים ורגשות טמונים בך.

האומץ, תמיד חשבתי אותך כחד, קופץ קדימה אל המטרה,

אל הלא נודע, עושה צעד מהיר לכיוון הנכון.

ופתאום, מטופלת יקרה, האירה לי אור.

ראיתי דרכה כמה עגולה היא גברת אומץ, כמה רכה ותנועתית היא.

היכולת המופלאה להרחיב מבט לכמה כיוונים, 360 מעלות,

היכולת להעיז ללכת בדרך חדשה, לבדוק מסלול אחר מהמוכר לה.

להעז להיות שברירית, חשופה,

לא לדעת, לטעות,

להיות גם וגם.

לאפשר לעצמה להשתנות.

כמה אומץ יש בעגוליות הזו

שבוע מלא באומץ שכזה

—————-

ובלב – בקשה לשמוט.

שעם האביב תצמח גם אפשרות חדשה, לשמוט מהאחיזה בענף.

להתמסר בביטחון לזרימת הנהר.

לסמוך שישא אל עבר פריחה חדשה.

לבוא ביד פתוחה, בה השפע זורם ממנה ואליה בקלילות ופשטות. 

הפוסט רכות הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.

ורד הרגועה. זאת אחת המראות הנפוצות שאני פוגשת במפגש ראשון, כמה שאני רגועה ושלווה, ממש זן של בת אדם

בתוכי יש כמובן גם רוגע, אבל יש עוד המון, יחד עם הרוגע הזה שוכנים אצלי כמות רגשות ענקית שעוברת ומתחלפת בי בקצב מהיר ביום אחד. רגש הכעס, אחד המוכרים ברפרטואר, הוא אחד הרגשות עם המוניטין הכי רע שיש. הוא נחשב כרגש אלים, מרחיק, מפחיד, מקשה על החשיבה, מעוור את העיניים, רגש שאי אפשר לנהל איתו שיחה.

הרגש הזה הוא אחד הרגשות המעניינים והעצמתיים ביותר בעיני ואם היה מקבל רגע מקום של כבוד, איזו אוזן קשובה, אולי היה אפשר לקבל ממנו את העוצמה הגדולה שהוא מביא לעולם. הפחד והרתיעה הגדולה מהכעס יצרו לרבים מאיתנו יחסים של ריחוק וחוסר הכרות איתו.

הכעס מזוהה ברפואות ההוליסטיות כמקושר לאיבר הכבד, האחראי המרכזי לתנועה וויסות של דם לגופנו וכפועל יוצא כמאסטר של פיזור אנרגית החיים בגוף. אחד הרגשות המרכזיים המופיעים לפני או בזמן הוסת אצל האישה הוא הכעס, מחובר ישירות עם זרימת הדם והחיים שלנו.

כעס שלא מקבל מקום יכול להתבטא כלפי פנים וכלפי חוץ. זה הוא הכעס שנראה אותו בהתפרצויות זעם, והוא גם זה שיתבטא באחזקה מוגברת וקפוצה או בשיחה פנימית של הלקאה עצמית.

ויחד עם זאת, כעס שמקבל מקום יכול להיות בריא ומחייה, אנרגיה של תנועה, כוח חיים מצמיח ומפרה! כשאני רואה כעס בחדר הטיפולים אני גם רואה בקשה לתנועה, רצון ואנרגית חיים מתפרצת. מתחת לכעס תשב לרוב בקשה המבקשת התייחסות, רגישות המחפשת הגנה, תנועה הרוצה לפרוץ אל העולם. אם ממש פיזית, בתנועה של הגוף, בהשמעה של קול, ואם בשינוי ויצירת תנועה בחיים שלנו.

נתינת מקום לאנרגיה ולבקשה הפנימית שלנו מביאה צמיחה ופריחה למקומות חדשים בחיינו. מה הבקשה שנמצאת בתוך הכעס שלכם? מה המתיקות המצמיחה והמזינה שיש בכעס, אותה אתם מבקשים להכניס לחייכם?

מאחלת לנו שבוע מלא בתנועה וחיים!

הפוסט על נפלאות הכעס הופיע לראשונה ב-ורד רוטנברג.